בְּרֵאשִׁית מ״ו · י״ב

וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מׇת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ן וְחָמֽוּל׃

במילים פשוטות

ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח, וימת ער ואונן בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול. אור החיים דן מדוע הזכיר הכתוב את ער ואונן שכבר מתו, ומדוע נאמר ״ויהיו בני פרץ״. אונקלוס מתרגם ״ומית ער ואונן בארעא דכנען והוו בני פרץ חצרון וחמול״. הפסוק מונה את בני יהודה, מציין שער ואונן מתו בכנען ולא ירדו למצרים, ומוסיף את בני פרץ - חצרון וחמול - הבאים במקומם בחשבון הנפשות. פרט זה חשוב במיוחד שכן מפרץ, דרך חצרון, יצא לימים דוד המלך, וכך משתלב שבט יהודה בייחוס המלכות שבישראל.
מבוסס על אונקלוס, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וּמִית עֵר וְאוֹנָן בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן וַהֲווֹ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הִזְכִּיר אוֹתָם שֶׁכְּבָר מֵתוּ? גַּם אֵין חִדּוּשׁ בְּהוֹדָעַת מִיתָתָם. גַּם צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ וַיִּהְיוּ בְּנֵי פֶרֶץ וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּבְנֵי פֶרֶץ״ וְגוֹ׳ כְּאָמְרוֹ אַחַר זֶה ״וּבְנֵי בְרִיעָה״, מַה הִיא כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ וַיִּהְיוּ וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר כִּי לְפִי מַה שֶׁקָּדַם אֶצְלֵנוּ בְּמִצְוַת יִבּוּם כִּי יָבִיא נֶפֶשׁ הַמֵּת, וּבַמְּצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ לְצַד שֶׁמֵּתוּ עֵר וְאוֹנָן בְּלֹא בָנִים וְיֻצְרַךְ הַמְיַבֵּם לַהֲבִיאָם, וְהִנֵּה נַעֲשָׂה יְהוּדָה מְיַבֵּם בְּעַד שֵׁלָה וְהֵבִיא שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת עַצְמָן, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי עֵר וְאוֹנָן בִּמְקוֹמָן עוֹמְדִים שֶׁנִּכְנְסוּ בִּמְקוֹמָן חֶצְרוֹן וְחָמוּל, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: וּבְנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה בָּנִים עֵר וְאוֹנָן וְגוֹ׳ וַיָּמָת״ וְגוֹ׳, וּלְצַד זֶה הָיוּ עֵר וְאוֹנָן חָזְרוּ לִהְיוֹת בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל, כִּי חָזְרוּ לָעוֹלָם מְעֻבָּרִים בְּסוֹד נֶפֶשׁ מֵת וְהָיוּ חֶצְרוֹן וְחָמוּל.

וּבְדֶרֶךְ פְּשָׁט יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּהַזְכָּרַת עֵר וְאוֹנָן לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, כִּי טַעַם מִיתַת עֵר וְאוֹנָן הָיָה לְצַד שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא י״ח:ג) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פרשה כ״ג): הִשְׁוָה הַכָּתוּב מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וְכוּ׳. וּלְצַד שֶׁהָיוּ שָׁם עֵר וְאוֹנָן לָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְזוּלַת זֶה בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק אֵין שָׁרְשָׁם רַע וָמַר חָס וְשָׁלוֹם, וְתִמְצָא שֶׁצִּוָּה הָאֵל יִשְׂרָאֵל לְבַל יִלְמְדוּ מֵהֶם דִּכְתִיב ״כְּמַעֲשֵׂה״ וְגוֹ׳:

וְטַעַם אָמְרוֹ וַיִּהְיוּ, רָמַז כִּי לְאֵלֶּה יִקָּרֵא הֲוָיָה וְאֵין כְּמוֹתָם, לְצַד כִּי מֵהֶם יֵצֵא חוֹטֶר לְיִשַׁי מְשִׁיחֵנוּ מַלְכֵּנוּ אֲשֶׁר יִהְיֶה לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרוֹשׁוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל