בְּרֵאשִׁית מ״ג · ב׳

וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

כאשר כילו האחים לאכול את התבואה שהביאו ממצרים, אומר להם אביהם לשוב ולשבור להם מעט אוכל. רש״י מביא שיהודה אמר לאחים להמתין לזקן - ליעקב - עד שתכלה פת מן הבית, ומדייק בתרגום המילה ״כילו״. הספורנו מסביר שיעקב אמר ״שברו לנו מעט אוכל״ מפני שחשב שהאחים מבקשים להוליך עמם את בנימין כדי לאבדו כיוסף. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק מתאר את חידוש הצורך לרדת למצרים: לאחר שנגמרה התבואה מן הפעם הקודמת, יעקב מבקש מבניו לחזור ולקנות מזון. בקשתו למעט אוכל, לפי הספורנו, נובעת מן החשד הסמוי שהוא רוחש לבניו בעניין בנימין. הצורך המתחדש במזון הוא שיוליד את העימות סביב שליחת בנימין, שכן האחים יזכירו ליעקב את תנאי השליט - שלא יראו את פניו בלי אחיהם הקטן.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כאשר כלו לאכל. יְהוּדָה אָמַר לָהֶם הַמְתִּינוּ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה פַת מִן הַבַּיִת (בראשית רבה):

כאשר כלו. כַּד שֵׁצִיאוּ, וְהַמְתַרְגֵּם כַּד סַפִּיקוּ טוֹעֶה; כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת מְתֻרְגָּם כַּד סַפִּיקוּ - כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵי סִפּוּקָם הוּא גְמַר שְׁתִיָּתָם; אֲבָל זֶה כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל, כַּאֲשֶׁר תַּם הָאֹכֶל הוּא, וּמְתַרְגְּמִינָן כַּד שֵׁצִיאוּ:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצִיאוּ לְמֵיכַל יָת עִיבוּרָא דְּאַיְתִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַאֲמַר לְהוֹן אֲבוּהוֹן תּוּבוּ זְבוּנוּ לָנָא זְעֵיר עִיבוּרָא

Onkelos Genesis

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שׁוּבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ. כִּי חָשַׁב שֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים לְהוֹלִיךְ עִמָּם אֶת בִּנְיָמִין כְּדֵי לְאַבְּדוֹ כְּיוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, לֹא שֶׁהָיָה הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ. אוּלַי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁלֹּא נִשְׁאַר אֶלָּא שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק לִזְמַן הֲלִיכָתָם וּבִיאָתָם, וְיֹאמַר גַּם עַל זֶה ״כִּלּוּ״ כִּי צְרִיכִין לְהָבִיא עוֹד. אוֹ לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית י.) כִּי יַעֲקֹב הֵכִין תְּבוּאָה לִשְׁנֵי רָעָב, הָיוּ אוֹכְלִים בְּמֶשֶׁךְ הֲלִיכָתָם וַחֲזָרָתָם מֵהַמְזוּמָן אֶצְלוֹ, וְלָזֶה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״כִּלּוּ הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרַיִם״ לוֹמַר אוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר כִּלּוּ וְלֹא כָּל הַשֶּׁבֶר שֶׁהָיָה לָהֶם.

Vocalized Edition