בְּרֵאשִׁית ד׳ · ג׳

מפרי האדמה. מִן הַגָּרוּעַ, וְיֵשׁ אַגָּדָה שֶׁאוֹמֶרֶת זֶרַע פִּשְׁתָּן הָיָה:

וַהֲוָה מִסּוֹף יוֹמִין וְאַיְתִי קַיִן מֵאִבָּא דְאַרְעָא תִּקְרוּבְתָּא קֳדָם יְיָ

ויהי מקץ ימים. שעבד קין את האדמה הביא המנחה אל המקום שקבע לתפלתו, ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו, ובעבור שכתוב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מן הבכורים:

וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה' וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא הֵבִינוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה סוֹד גָּדוֹל מֵהַקָּרְבָּנוֹת וְהַמְּנָחוֹת, וְכֵן נֹחַ, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ע"ז ח) שֶׁגַּם אָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב שׁוֹר פָּר. וְזֶה יַחְסֹם פִּי הַמַּבְהִילִים בְּטַעַם הַקָּרְבָּנוֹת. וְעוֹד אֶרְמֹז בּוֹ עִקָּר גָּדוֹל בִּרְצוֹן הקב"ה (עיין ויקרא א ט):

מנחה - לשון דורון, מגזרת נחה את העם. כלומר: אם תיטיב, שלא תעשה עונות כי אם מעט, שאת, תוכל לסבול עונותיך ולא יכבידו עונותיך עליך.

מקץ ימים שנולדו. שנה תמימה נקראת ימים על שם שכל הימים חוזרים לסידרן כבתחלה בארוכה ובקצרה.

ויבא קין מפרי האדמה ממותר מאכלו כדכתיב ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו׳‎ לאחר זמן. כאן פרש״‎י זרע פשתן הביא. ולפיכך אל מנחתו לא שעה לפי שהביא ממותר מאכלו ומן האדמה שנתקללה אבל הבל הביא דבר חשוב קודם שנהנה מהן כדכתיב מבכורות צאנו ומחלביהן. ולפי שבא קלקול על ידי שני קרבנות הללו הזהירם הקב״‎ה שלא יתחברו צמר ופשתים יחדיו.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה׳. לֹא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ ״מִקֵּץ יָמִים״, וְאֵימָתַי הִתְחִילוּ אוֹתָן הַיָּמִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם בָּא הַקֵּץ. וְנִרְאֶה לוֹמַר עַל צַד הָרֶמֶז, כִּי קַיִן וְהֶבֶל הָיוּ חֲלוּקִים בִּשְׁלֵמוּת הָאָדָם מַה הוּא: אִם הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַצְלָחוֹתָיו סוֹף שְׁלֵמוּת הָאָדָם וְאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, אוֹ אִם יֵשׁ עוֹד עוֹלָם אַחֵר נִצְחִי. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁקַּיִן הָיָה אוֹהֵב אֲדָמָה, סָבַר שֶׁאֵין חֶשְׁבּוֹן בִּשְׁאוֹל וְהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ מַשְׁאִיר אַחֲרָיו מְאוּמָה, עַל כֵּן בָּחַר לוֹ לְחֶלְקוֹ כָּל חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַצְלָחוֹתָיו, בְּחָשְׁבוֹ כִּי יִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא. וְהֶבֶל סָבַר כִּי יֵשׁ עוֹד עוֹלָם אַחֵר נִצְחִי אֲשֶׁר בּוֹ יַשִּׂיג הָאָדָם הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, עַל כֵּן בָּחַר לוֹ לִהְיוֹת רוֹעֵה צֹאן הַגּוֹרֵם הַהִתְבּוֹדְדוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ הַרְבֵּה נְבִיאִים כְּמֹשֶׁה וְדָוִד וְזוּלָתָם, וּכְדֵי לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן לַה׳. וְאוּלַי עָשׂוּ חֲלֻקּוֹת בֵּינֵיהֶם, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה לא:יח) בְּעֵשָׂו וְיַעֲקֹב שֶׁעָשׂוּ חֲלֻקָּה בֵּינֵיהֶם, כִּי עֵשָׂו לָקַח לְחֶלְקוֹ כָּל חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר יִקַּח חֶלְקוֹ קוֹדֵם, וְיַעֲקֹב בָּחַר לְחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַנִּצְחִי וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, הַיְנוּ בְּסוֹף מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. כָּךְ קַיִן וְהֶבֶל עָשׂוּ חֲלֻקָּה זוֹ בֵּינֵיהֶם. וְזֶה כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ (בראשית רבה כב:טז) הָאוֹמֵר שֶׁקַּיִן לָקַח לְחֶלְקוֹ קַרְקָעוֹת וְהֶבֶל לָקַח מִטַּלְטְלִין וְכוּ׳, הוֹרוּ בָּזֶה מַה שֶּׁהָיָה בְּלִבָּם בַּחֲלוּקַת שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּי כָּל חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְטַלְטְלָן וְלִקַּח מֵהֶם מְאוּמָה לְהוֹלִיכָם לְעֵבֶר עוֹלָם הַיְרִידָה, אֶלָּא הֵם כְּקַרְקַע הָעוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ. דּוֹמֶה לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְיָרִיד וְקוֹנֶה שָׁם בְּמָעוֹתָיו קַרְקָעוֹת וּבָתִּים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹלִיכָם עִמּוֹ לְבֵיתוֹ, וְאֵין לוֹ מֵהֶם כִּי אִם מַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל מִפִּרְיָם בְּעוֹדוֹ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וּבְלֶכְתּוֹ לְבֵיתוֹ יָשׁוּב רֵיקָם, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ אֲשֶׁר בָּנָה וַאֲשֶׁר נָטַע, וְיַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵיל וְחוֹמָה אֲשֶׁר יִסֵּד. כָּךְ הָעוֹשֶׂה הָעוֹלָם הַזֶּה עִקָּר אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ כִּי אִם מְלֹא כַף נָחַת הַמּוּשָּׂג מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כִּי אִם מֶשֶׁךְ זְמַן גֵּרוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, זֶה שִׁבְתּוֹ בַּבַּיִת מְעָט כְּגֵר וּכְאוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן, וּמְאוּמָה לֹא יוֹלִיךְ עִמּוֹ אֶל הָעוֹלָם הַנִּצְחִי כִּי שָׁם בֵּיתוֹ. וְזֶהוּ דַּעַת קַיִן וַחֲבֵרָיו אוֹהֲבֵי קִנְיְנֵי הַזְּמַן. וְהֶבֶל הוּא הַמַּהְבִּיל כָּל קִנְיְנֵי הַזְּמַן כִּי מוּסַר הֲבָלִים הֵמָּה, בָּחַר לוֹ בַּמִּטַּלְטְלִין, וְזֶהוּ קִיּוּם מִצְוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לְטַלְטֵל עִמּוֹ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בּוֹ כְּאוֹרֵחַ וּכְגֵר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם תּוֹשָׁב וְאֶזְרָח, כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לוֹ שָׁם.

וּכְבָר נוֹדָע שֶׁכָּל אוֹהֲבֵי קִנְיַן הַמָּמוֹן, לְעוֹלָם אֵין עוֹשִׂים שׁוּם מִצְוָה וּצְדָקָה מִן מָמוֹנָם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, בִּמְזִמּוֹת זוּ אֲשֶׁר חָשָׁבוּ: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל כָּאן לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָמוֹנָם. וְכָל זְמַן שֶׁהֵם רוֹאִים אֶת עַצְמָם חֲזָקִים אַף בְּרִיאִים, וּכְכֹחָם אָז כֵּן עָתָּה, אֵין נוֹתְנִים כְּלוּם מֵהוֹנָם וּרְכוּשָׁם לְצֹרֶךְ עֲבוֹדַת ה׳, בְּחָשְׁבָם ״מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי?״ אַךְ מִקֵּץ יְמֵי חֶלְדָּם, בִּרְאוֹתָם אֶת עַצְמָם קְרוֹבִים לְשַׁעֲרֵי מָוֶת וְכִי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, אָז יַעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה לְקַנֵּא בַּחֲבֵרָיו עוֹשֵׂי דְבַר ה׳, וְיַעֲשֶׂה גַּם הוּא מְעַט מִזְּעָר וְיַסְכִּים לְהָבִיא מִנְחָה לַה׳, הֵן דֶּרֶךְ קָרְבָּן, הֵן לִתֵּן לַעֲנִיִּים, אוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְזֶהוּ הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר דָּחְקוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה שֶׁהַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ לַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (דברים לא:יז) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְשַׁעֲרֵי מָוֶת אֵינוֹ נוֹתֵן לְשֵׁם מִצְוָה כִּי אִם הַחֵלֶק הַפָּחוּת שֶׁבְּמָמוֹנוֹ, זְעֵיר שָׁם, וּבוֹרֵר לוֹ הַפְּסֹלֶת וְשׁוֹלְחוֹ מִנְחָה לַה׳. וְכָל מְלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס זֶה חֵלֶק גָּבוֹהַּ, וְכָל כָּתֵף נֵתַח טוֹב הוּא חֶלְקוֹ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת לִנְגֹּעַ בַּחֵלֶק הַמֻּבְחָר וְרָעָה עֵינוֹ בְּשֶׁלּוֹ לִתֵּן מָנָה הֲגוּנָה מִנְחָה לַה׳.לָכֵן נֶאֱמַר בְּקַיִן שֶׁהָיָה מִן כִּתּוֹת אֵלּוּ ״וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים״, דְּהַיְנוּ קֵץ יְמֵי חֶלְדּוֹ אוֹ בְּסוֹפָם מַמָּשׁ אוֹ זְכִירַת סוֹפָם הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ הִתְעוֹרְרוּת זֶה הַמְּעַט, שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּבֹא קֵץ כָּל בָּשָׂר וְלֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר יְמֵי חַיָּיו, אָז לְעוֹלָם לֹא הָיָה מֵבִיא שׁוּם מִנְחָה לַה׳. וְאַף גַּם זֹאת שֶׁזְּכִירַת קֵץ הַיָּמִים לֹא הוֹעִילָה כִּי אִם לְהַפְרִישׁ מִן הַפָּחוּת וְהַגָּרוּעַ, דְּהַיְנוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן. וְזֶהוּ כַּוָּנַת מִדְרָשׁ הַנֶּעְלָם הָאוֹמֵר שֶׁקַּיִן הָיָה מִסִּטְרָא בִּישָׁא, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִקֵּץ יָמִים״ וְלֹא ״מִקֵּץ יָמִין״. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין כַּוָּנַת מִדְרָשׁ זֶה מַה בֵּין יָמִים לְיָמִין. וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁקַּיִן לֹא הִקְרִיב בַּעֲבוּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לְקֵץ הַיָּמִין לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב:יג) ״וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין״, שֶׁהֲרֵי קַיִן הָיָה כּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. אֶלָּא ״מִקֵּץ יָמִים״ הֵבִיא בְּחָשְׁבוֹ כִּי עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ וּמְאוּמָה לֹא יוֹלִיךְ עִמּוֹ, זֶה הַחִלּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּאָמוּר.וְזֶה כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ (בראשית רבה כב:ה) הָאוֹמֵר מָשָׁל שֶׁל קַיִן לְעֶבֶד שֶׁאָכַל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וְשִׁגֵּר לַמֶּלֶךְ הַסְּיָפוֹת. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁבְּבַחֲרוּתוֹ, דְּהַיְנוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לָהֶם מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה וְהָרֵאשִׁית, אָז הוּא אוֹכֵל מָמוֹנוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לֶאֱכֹל, וְשִׁגֵּר לַמֶּלֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּרוּךְ הוּא הַסְּיָפוֹת, הַיְנוּ סוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ, כִּי אוֹתָן הַיָּמִים אֲשֶׁר יֹאמַר ״אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ״ וְחֵשֶׁק וְתַאֲוָה גּוּפָנִיּוֹת, אוֹתָם שִׁגֵּר לַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם עֲבוֹדַת ה׳ נָכְרִיָּה בְּעֵינָיו. וּסְיָפוֹת הַיְנוּ ״מִקֵּץ יָמִים״ שֶׁהִזְכִּיר.

וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר צְרוֹר הַמּוֹר, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרְאֵ״ם כִּי קָרְבָּן סוֹף תֵּיבוֹת פִּשְׁתָּן כְּשֶׁתִּכְתֹּב קוֹ״ף רֵי״שׁ בֵּי״ת נוּ״ן. וְעַל פִּי דִּבְרֵיהֶם אֵלּוּ יְפֹרַשׁ מִדְרָשׁ זֶה הָאוֹמֵר: מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁאָכַל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וְשִׁגֵּר לַמֶּלֶךְ הַסְּיָפוֹת, כִּי הַבַּכּוּרוֹת הַיְנוּ הָרָאשֵׁי תֵיבוֹת מִמִּלַּת קָרְבָּן, דְּהַיְנוּ הַדָּבָר הָרָאוּי לְקָרְבָּן וְהוּא הַחֵלֶק הַמֻּבְחָר, וְהַסְּיָפוֹת הַיְנוּ הַסּוֹף תֵּיבוֹת דְּהַיְנוּ פִּשְׁתָּן. וְהֶבֶל הֵבִיא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן, לֹא מִצַּד זְכִירַת הַקֵּץ וְסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ אֶלָּא לְשֵׁם הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ הַנִּצְחִי לְקֵץ הַיָּמִין, כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחַקִּים שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל אֲכִילָתוֹ כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ אוֹרֵחַ, וְשׁוֹלֵחַ הַחֵלֶק הַמֻּבְחָר לְבֵיתוֹ הַנִּצְחִי. לְכָךְ ״וַיִּשַׁע ה׳ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר ״אֶל הֶבֶל״ כִּי כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה רְצוּיָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, ״וְאֶל מִנְחָתוֹ״ כִּי גַּם הַמַּעֲשֶׂה רָצוּי. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בִּתְחִלַּת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א:ב) ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה׳״. כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהַקְרִיב קָרְבָּן שֶׁיִּהְיֶה מְקֻבָּל לַה׳, אָז יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הֶבֶל שֶׁהֵבִיא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן, כֵּן יָבִיא גַּם הוּא מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן וְגוֹ׳, דְּהַיְנוּ בְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ. וּמַה שֶׁאָמַר ״תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם״ הַיְנוּ מֵחֶלְבֵיהֶן, רוֹצֶה לוֹמַר הַחֵלֶק הַמֻּבְחָר שֶׁאַתָּה בּוֹחֵר לְךָ לְצֹרֶךְ מַאֲכָלְךָ, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁתִּבְחַר לְעַצְמְךָ כָּל יָרָק טוֹב כָּתֵף וְנֵתַח, זֶהוּ נִקְרָא קָרְבַּנְכֶם שֶׁאַתָּה מַקְרִיב אֵלֶיךָ וְחָפֵץ בּוֹ, וְאוֹתוֹ חֵלֶק הַמֻּבְחָר תַּקְרִיב לְגָבוֹהַּ.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״. מַהוּ גַּם? וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר צְרוֹר הַמּוֹר שֶׁמַּאֲשִׁים קְצָת אֶת הֶבֶל שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ עַל הַקָּרְבָּן, כִּי לֹא הֱבִיאוֹ עַד אַחַר שֶׁרָאָה אֶת קַיִן הוֹלֵךְ וּמַקְרִיב, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״ - בְּמִלַּת ״גַּם״ רָמַז שֶׁאִחֵר קָרְבָּנוֹ וְהֵבִיא מִצַּד הַקִּנְאָה בְּאָחִיו. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל הָעוֹשֶׂה מִצַּד הַקִּנְאָה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ד:ד) ״וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל״, רוֹצֶה לוֹמַר זֶהוּ הַ״גַּם״ שֶׁהֶבֶל נִכְשַׁל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״. וְנִרְאֶה לִי לְהָבִיא כִּדְמוּת רְאָיָה לִדְבָרָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״, הִזְכִּיר שָׂדֶה לְפִי שֶׁהָיָה וִכּוּחַ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְכָל אֶחָד מֵטִיל דֹּפִי בְּקָרְבָּנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמִנְהַג שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, כִּי הֶבֶל מַאֲשִׁים אֶת קַיִן עַל אֲשֶׁר הֵבִיא מִן הַגָּרוּעַ זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְקַיִן מַאֲשִׁים אֶת הֶבֶל עַל אֲשֶׁר לֹא נִתְעוֹרֵר אֶל הַמַּעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ כִּי אִם עַד אַחַר שֶׁרָאָה אֶת קָרְבָּנוֹ שֶׁל קַיִן עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְרָצָה לְהַשְׁווֹת אֵלָיו גַּם הוּא, וְאָמַר לוֹ: ״יַעַן כִּי אֵין אַתָּה מִתְעוֹרֵר אֶל מַעֲשֵׂה הַטּוֹב מֵעַצְמְךָ כִּי אִם עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲחֵרִים עוֹשִׂים, אִם כֵּן תֵּינַח בִּזְמַן שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲבָל בִּהְיוֹתְךָ בַּשָּׂדֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ מָצוּי שָׁמָּה, אִם כֵּן שָׁם וַדַּאי לְעוֹלָם לֹא תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר טוֹב, וְאִם כֵּן אֵין אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת בָּעוֹלָם כִּי אֵין חֵפֶץ ה׳ בַּכְּסִילִים וַהֲבָלִים רַבִּים הָעוֹשִׂים מִצַּד הַקִּנְאָה וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם״. וּבָזֶה נִצְּחוֹ קַיִן לְהֶבֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה״. כְּשֶׁהֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה נִצַּחַת מִצַּד הַשָּׂדֶה, אָז ״וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״, כִּי הַשָּׂדֶה מְקוֹם הַחֵטְא וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה לוֹ קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ, (חולין ס.) רָצוּ בָּזֶה לְפִי שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יָחִיד בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ קֶרֶן אֶחָד, אִם כֵּן וַדַּאי לֹא רָאָה הַמַּעֲשֶׂה מִשּׁוּם אָדָם אֶלָּא מֵעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר אֶל הַמַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן נִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אָדָם כִּי יַקְרִיב קָרְבָּן לַה׳״. כְּשֶׁיִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְעוֹרֵר אֶל הַקָּרְבָּן מֵעַצְמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״, רוֹצֶה לוֹמַר מִכֶּם וּבָכֶם יָבוֹא לוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת, זֶהוּ קָרְבָּן לַה׳ וְלֹא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד (ויקרא א:ב) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.