בְּרֵאשִׁית ל״ח · א׳

ויהי בעת ההוא. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשָׁה זוֹ לְכָאן, וְהִפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל יוֹסֵף? לְלַמֵּד שֶׁהוֹרִידוּהוּ אֶחָיו מִגְּדֻלָּתוֹ כְּשֶׁרָאוּ בְצָרַת אֲבִיהֶם, אָמְרוּ: אַתָּה אָמַרְתָּ לְמָכְרוֹ, אִלּוּ אָמַרְתָּ לַהֲשִׁיבוֹ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ:

ויט. מֵאֵת אֶחָיו:

עד איש עדלמי. נִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ:

וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהִיא וּנְחַת יְהוּדָה מִלְּוַת אֲחוֹהִי וּסְטָא עַד גַּבְרָא עֲדֻלָּמָאָה וּשׁמֵהּ חִירָה

ויהי בעת ההוא. אין זה העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו, וכמוהו "משם נסעו הגדגדה" (דבר' יוד ז), "בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי" (שם שם ח), ושבט הלוי נבחר בשנה השנית, ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים, ובמקומו אפרשנו ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת "ויוסף הורד מצרימה", להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו, והוצרכתי לפי' הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה, ועוד וירבו הימים, גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים, ואל יקשה עליך דבר בצלאל כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:

וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ ... וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף לְמִצְרַיִם בְּסִבַּת עֲצַת יְהוּדָה שֶׁאָמַר לְמָכְרוֹ וְלֹא אָמַר לַהֲשִׁיבוֹ, וְשִׁכֵּל אֶת אָבִיו, חָל עַל יְהוּדָה פְּרִי מַעֲלָלָיו, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בְּנֵי מָוֶת, וְנִשְׁאַר שָׁכוּל מִשְּׁנֵיהֶם.

וירד יהודה מאת אחיו הלך לו שלא היה יכול לסבול צערו של אביו. כאן פרש״‎י הורידוהו מגדולתו. והיינו דכתיב מאת אחיו כלומר ע״‎י אחיו. וא״‎ת הרי אין מירידה זו עד שירדו אבותינו למצרים עשרים ושתיים שנה ואיך יארע שבתוך כך ילדה אשתו של יהודה ער ואונן ושלה וכתיב וירבו הימים ותמת בת שוע וגו׳‎ ואח״‎כ נתעברה תמר וילדה פרץ וזרח ופרץ הוליד את חצרון וחמול קודם שירדו למצרים. תשובה לדבר אין לתמוה על כך שהרי דורות הראשונים היו מולידים לשבע שנים וכן עשו אלו כדאיתא כסדר עולם כיצד שנה אחת עלתה לעיבורו של ער אחרת לאונן אחרת לשילה. הגדיל ער ושהה ז׳‎ שנים ונשא תמר הרי שמונה שנים משירד יהודה עד ויהי ער רע וימיתהו. שנה תשיעית נשא אונן ובאותה שנה מת. שנה עשירית עלתה לגידול שילה שנאמר שבי אלמנה בית אביך וגו'. שנת אחת עשרה וירבו הימים שגדל שילה ולא נשאה ויגד לתמר וגו׳‎ עד ויבא אליה ותהר לו. שנת שתים עשרה עלתה לעיבור פרץ וזרח, ושהה פרץ שבע שנים ונשא אשה הרי תשע עשרה שנה משירד יהודה. שנת עשרים עלתה לעיבורו של חצרון ושנת עשרים ואחת לעבורו של חמול ובשנת שתים ועשרים נולד חמול וירד הוא וחצרון אחיו עם אבותם למצרים.

וַיֵּרֶד יְהוּדָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה י״ג) שֶׁהוֹרִידוּהוּ אֶחָיו מִגְּדֻלָּתוֹ, וְהַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא אָמַר כִּי טַעְמוֹ כִּי הַבָּא מִפְּאַת צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם לִדְרוֹמוֹ הוּא יוֹרֵד, עַד כָּאן. דְּבָרָיו צוֹדְקִים אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב תֵּבַת ״מֵאֵת אֶחָיו״, שֶׁמּוֹרֶה בְּאֶצְבַּע כִּי הַיְרִידָה הָיְתָה מֵאֶחָיו, עוֹד אָמְרוֹ וַיֵּט עַד אִישׁ וְגוֹ׳, וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָבֹא הַכָּתוּב עַל נָכוֹן כִּי ״וַיֵּרֶד״ לְשׁוֹן יְרִידָה יְכַוֵּן, וְתֵבַת ״וַיֵּט״ אִצְטְרִיךְ לְגוּפוֹ.