בְּרֵאשִׁית ל״ז · כ״ו

מה בצע. מַה מָּמוֹן, כְּתַרְגּוּמוֹ:

וכסינו את דמו. וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ:

וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מָה מָמוֹן נִתְהֲנֵי לָנָא אֲרֵי נִקְטּוֹל יָתּ אָחוּנָא וּנְכַסֵי עַל דְּמֵהּ

מה בצע. מה תועלת וקרוב מטעם חפץ, וכן מה בצע בדמי (תהלים ל י):

וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:כ"ו). וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:כ"ו) "וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵהּ". וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מִנְהַג רוֹצְחֵי מִסְתָּרִים לַהֲרֹג הַנִּרְצָח וּלְקָבְרוֹ וּלְכַסּוֹת דָּמוֹ בְּעָפָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב יב) "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל", וּלְכָךְ אָמַר לָהֶם הִנֵּה אֲנַחְנוּ הוֹרְגִים אֶת אָחִינוּ וּמְכַסִּים אֶת דָּמוֹ בְּעָפָר, כִּי כֵן יֵחָשֵׁב לָנוּ, וְהִנֵּה רְאוּבֵן לִמֵּד לָהֶם שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ דָּם בְּיָדָם אֲבָל יַשְׁלִיכוּהוּ בַּבּוֹר וְיָמוּת שָׁם, שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם, וּבָא יְהוּדָה עַתָּה וְאָמַר, גַּם זֶה יֵחָשֵׁב לָנוּ לִרְצִיחָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ הֲרַגְנוּהוּ, וְכֵן הַדָּבָר בֶּאֱמֶת, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל ב יב ט) "וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן", וְדִינָא רַבָּא וְדִינָא זוּטָא אִכָּא בֵּינַיְהוּ, וּשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ אֱמֶת:

מַה בֶּצַע. מַה תּוֹעֶלֶת? כִּי אָמְנָם הַנְּקָמָה תְּכַוֵּן לְאֶחָד מִשְּׁתַּיִם: אִם נְשַׁלֵּם לְעוֹשֵׂי הָרָע, וְהִנֵּה בָּזֶה כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ נְשַׁלֵּם רָעָה גַּם לְעַצְמֵנוּ, כִּי יִכְאַב לִבֵּנוּ עַל מִיתָתוֹ וְעַל אַכְזָרִיּוּתֵינוּ נֶגְדּוֹ. וְאִם לְהַפְחִיד אֶת הַנִּשְׁאָרִים שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ מִלְּהַזִּיק אוֹתָנוּ, הִנֵּה גַּם זֶה הַמִּין מֵהַתּוֹעֶלֶת לֹא נַשִּׂיג כִּי נַעְלִים אֶת מִיתָתוֹ.

וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. בִּשְׁבִיל כְּבוֹדֵנוּ וּבִשְׁבִיל יִרְאַת אָבִינוּ.

מה בצע כי נהרג את אחינו שהרי אין זו נקמה כי כל המתים משתכחים וכן אמר דוד אל תהרגם פן ישכחו עמי.

מה בצע כל המברך יהודה הרי זה מנאץ לפי שהציל יוסף בלשון מה בצע דמשמע הא אם יש בצע נהרגנו ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'

וכסינו את דמו פרש״‎י ונעלים את מיתתו כמו ונעלם דמתרגמינן ויהא מכסה. שנצטרך לכסות ולהעלים מיתתו ולא נוכל להתפאר בה בשביל צערו של אבא ונוהג שבעולם כשאדם מתנקם משונאו אין הנקמה נחשבת אם אינו מתפאר בה.

מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּקְרָא לְשׁוֹן בֶּצַע מְדַבֵּר בַּהֲנָאַת מָמוֹן, וְכָאן מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הֲנָאַת מָמוֹן בִּדְבַר הַהֲרִיגָה? עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁכָּל עִקַּר הַקִּנְאָה הָיְתָה עַל הַבְּכוֹרָה, כִּי הִרְגִּישׁוּ הָאַחִים בִּכְתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַבְּכוֹרָה כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית לז:ג). וּלְפִי שֶׁמִּשְׁפַּט הַבְּכוֹר לִקַּח פִּי שְׁנַיִם, עַל כֵּן הָלְכוּ לִרְעוֹת צֹאן אֲבִיהֶם לִשְׁכֶם, מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנִיּוֹת וְסַכָּנָה מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת שְׁכֶם, פֶּן יִגְזְלוּ צֹאנָם וּבְקָרָם מֵחֲמַת שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב לָקְחוּ צֹאנָם וּבְקָרָם כְּשֶׁבָּאוּ עַל שְׁכֶם. וְלֹא הִקְפִּידוּ הָאַחִים אַף אִם יָקוּמוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים וְיִקְחוּ כָּל הַמִּרְעֶה, בְּאָמְרָם: ״אִם הַקָּטָן שֶׁבָּנוּ יִקַּח פִּי שְׁנַיִם, גַּם לָנוּ גַּם לוֹ לֹא יִהְיֶה״, וְהָיוּ מִתְיָאֲשִׁים שֶׁיַּפְסִיד כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיד יוֹסֵף שְׁנֵי חֲלָקִים, כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַקַּנַּאי וְהַחַמְדָן שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה. וְכַאֲשֶׁר הָלְכוּ לִשְׁכֶם הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב בְּתַחְבּוּלָתָם וְשָׁלַח אֶת יוֹסֵף לֵאמֹר ״לֶךְ רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן״ (בראשית לז:יד) מִן הָאוֹיְבִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָם, וְיוֹסֵף אָמַר ״אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ״ (בראשית לז:טז) וְאֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ אֶל הַצֹּאן. וְעַל כֵּן אָמַר ״הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם״ (בראשית לז:יג), וּלְשׁוֹן ״הֲלֹא״ כָּךְ מַשְׁמַע: הֲלֹא מָקוֹם זֶה מְסֻכָּן וּמוּכָן לְפֻרְעָנִיּוֹת? וְלֹא אָמַר ״רֹעִים בַּצֹּאן״, נוּכַל לוֹמַר שֶׁהֵם רוֹעִים אֶת עַצְמָם וְאֵינָם חוֹשְׁשִׁין אֶל הַצֹּאן, מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְהוֹלֵךְ רָכִיל, וְכָל הוֹלֵךְ רָכִיל גּוֹרֵם שְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כב ט) ״אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם״. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ה י) ״לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל״ כוּ׳. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז יח), לְפִי שֶׁהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: וּבְטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם לְהָרְגָם, הִתְנַכְּלוּ לַהֲמִיתוֹ קֹדֶם, וּבְטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ״ (בראשית לז כ), מַהוּ ״וְעַתָּה״? אֶלָּא עַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֵלֵינוּ, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּלְמַעְלָה בֵּאַרְנוּ פָּסוּק זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר בְּפָסוּק ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם״ (בראשית לז ב). ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם״ (בראשית לז כא), לְפִי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יִתְלוּ כָּל הַסִּרְחוֹן בּוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו הַבְּכוֹרָה שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְּנָה לְיוֹסֵף.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה בֶּצַע. שֶׁל מָמוֹן יִהְיֶה לָנוּ כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ? בִּשְׁלָמָא אִם הָיָה לָנוּ רְשׁוּת לְפַרְסֵם הַדָּבָר, הָיָה כָּאן בֶּצַע מָמוֹן, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּלְקְחָה הַבְּכוֹרָה מִן רְאוּבֵן, אִם כֵּן רְאוּבֵן הַבְּכוֹר נִסְתַּלֵּק, וְיוֹסֵף מֵת, אִם כֵּן יַחֲזֹר חֵלֶק שֶׁל הַבְּכוֹר לְכָל הָאַחִים בְּשָׁוֶה. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁמֵּחֲמַת צַעֲרוֹ שֶׁל אַבָּא אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְפַרְסֵם הַדָּבָר, וְכָל הַיָּמִים יִהְיֶה בְּסָפֵק שֶׁמָּא יוֹסֵף חַי וְנֶאֱבַד, אוֹ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה נִמְכַּר, אִם כֵּן אֲפִלּוּ אַחֲרֵי מוֹת אֲבִיהֶם יִהְיֶה חֶלְקוֹ מֻנָּח בְּבֵית דִּין, עַד שֶׁיִּוָּדַע מֶה הָיָה לוֹ, וְעָלֵינוּ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנֶּהֱרַג, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ בִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁלֹּא נֶהֱרַג, וְאִם כֵּן אֵין כָּאן בֶּצַע מָמוֹן. ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״ - וְאָז יִהְיֶה לָנוּ בֶּצַע מָמוֹן, כִּי שָׁם יִהְיֶה עֶבֶד עוֹלָם, וְאִם כֵּן מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וּבְוַדַּאי אָבִינוּ יַעֲבִיר נַחֲלָתוֹ מִכָּל וָכֹל, כִּי מַה הֲנָאָה יִהְיֶה לוֹ אִם יַנְחִילֶנּוּ וְיָבֹא רַבּוֹ וְיִקַּח כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

וּבְעִנְיַן הַמְּכִירָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הָאַחִים לֹא רָצוּ לְמָכְרוֹ כִּי אִם לַיִּשְׁמְעֵאלִים לְבַד, כִּי אָמְרוּ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הוּא אֲחִי יִצְחָק וּמִצַּד הַקֻּרְבָה יְרַחֵם עָלָיו, וְאוּלַי שֶׁעַל יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ ״כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא״ (בראשית לז:כז) מִלְּשׁוֹן ״כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״ (בראשית יג:ח). אַךְ שֶׁיִּשְׁמְעֵאלִים אֵלּוּ לֹא רָצוּ לִקְנוֹתוֹ כִּי לֹא הָיוּ סוֹחֲרִים, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם סוֹחֵר שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִקְנֶה מֵהֶם תֵּכֶף מִיָּד לְיָד לֹא רָצוּ לִקְנוֹתוֹ. וְכַאֲשֶׁר אַחַר כָּךְ עָבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, אָז רָאוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי יֵשׁ לָהֶם סוֹחֲרִים שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִקְנוּ מֵהֶם, אָז נִתְרַצּוּ לִקְנוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים״ (בראשית לז:כח), וּמִמֵּילָא שָׁמְעִינַן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים מְכָרוּהוּ לַמִּדְיָנִים בְּלֹא רְצוֹן הָאַחִים, אוֹ בְּלֹא יְדִיעָתָם, וְהַמִּדְיָנִים חָזְרוּ וּמְכָרוּהוּ לְפוֹטִיפַר כוּ׳. וְכַאֲשֶׁר שָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, אָמַר ״וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא״ (בראשית לז:ל), כִּי אִם מֵחֲמַת חֵלֶק הַבְּכוֹרָה הֲרַגְתֶּם אֶת יוֹסֵף, אִם כֵּן שֶׁמָּא גַּם לִי תַּעֲשׂוּ כֵן שֶׁלֹּא תַּחֲזוֹר לִי הַבְּכוֹרָה, ״וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא״ כִּי אָנָה מִפְּנֵיכֶם אֶבְרַח. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמֵּחֲמַת יִרְאָה זוֹ רָצָה רְאוּבֵן לְהַצִּילוֹ מֵעִיקָּרָא.