אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃

אלה תולדות יעקב. וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלּוּ יִשּׁוּבֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה יוֹסֵף בֶּן י"ז וְגוֹמֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, זֶהוּ אַחַר יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּמִ"אַ דּוֹרֵשׁ תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא עָבַד אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בְרָחֵל, וְשֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף: זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, זֶה אָחִיו מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְזֶה אֶחָיו מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה בִּבְ"רַ. וְעוֹד נִדְרָשׁ בּוֹ וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף - צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:

והוא נער. שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:

את בני בלהה. כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי בִלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן:

את דבתם רעה. כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְאֶחָיו בְנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אֵבֶר מִן הַחַי, וּמְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, וַחֲשׁוּדִים עַל הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקָה: וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים בִּמְכִירָתוֹ וְלֹא אֲכָלוּהוּ חַי, וְעַל דִּבָּה שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁקּוֹרִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים - "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", וְעַל עֲרָיוֹת שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ:

דבתם. כָּל לְשׁוֹן דִּבָּה פרלדי"ץ בְּלַעַז, כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם רָעָה, הָיָה מְסַפֵּר:

דבה. לְשׁוֹן דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שיר ז'):

אִלֵּין תּוּלְדַת יַעֲקֹב יוֹסֵף בַּר שְׁבַע עַסְרֵי שְׁנִין (כַּד) הֲוָה רָעֵי עִם אֲחוֹהִי בַּעֲנָא וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְנֵי בִלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אֲבוּהִי וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת דִּבְּהוֹן בִּישָׁא לְוַת אֲבוּהוֹן

והטעם אלה תולדות יעקב, אלו המאורעות שאירעו לו, והמקרים שבאו עליו מגזרת "מה ילד יום" (משלי כז א):

והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה. בעבור היותו קטן שמוהו בני השפחות שמש להם, כי אם ישרת אחיו בני הגבירה לא היה דבר רע, וזאת היא דבתם רעה, וטעם אבר מן החי דרש הוא, כי הכתוב לא הזכיר מאחיו חוץ מבני השפחות:

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלֶּה יִשּׁוּבֵיהֶן וְגִלְגּוּלֵיהֶן עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה - "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ. זֶהוּ יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ב'). וְאֵין לָשׁוֹן לְתוֹלָדוֹת שֶׁיִּהְיֶה עַל הַיִּשּׁוּב. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ז:א'), אֵלֶּה הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לוֹ וְהַקּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו, כְּטַעַם "מַה יֵּלֶד יוֹם". וְאֵין אָדָם מוֹלִיד קוֹרוֹתָיו, רַק לְיָמִים מְיֻחָסִים שֶׁיּוֹלִידוּם. וְאוּלַי יֹאמַר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַיָּמִים שֶׁל יַעֲקֹב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב - יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר יַזְכִּיר, וְאָחַז הַכָּתוּב דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּשְׁמוֹתָם, שֶׁכְּבָר הִזְכִּירָם לְמַעְלָה, אֲבָל אָמַר אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר אֵרַע לָהֶם כָּכָה. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁיִּרְמֹז "אֵלֶּה" אֶת כָּל הַנִּזְכָּרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בְּ"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו" בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מְלָכִים וְאַלּוּפִים כָּל אֲשֶׁר הָיוּ בָּהֶם עַד זְמַן הַתּוֹרָה, כֵּן יִמְנֶה בְּתוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו וְכָל זַרְעוֹ, רַק יַזְכִּיר בָּהֶם הַפְּרָטִים בְּתוֹלְדֹתָם:

וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו וּמְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ. "אֶת בְּנֵי בִלְהָה", כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֶת בְּנֵי בִּלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן. "אֶת דִּבָּתָם רָעָה", כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאֶחָיו בְּנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ב'). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הִצִּילוּהוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָם וּמְקָרְבָן וּמַגִּיד לְאָבִיו עַל הָאַחִים בְּבִזְיוֹנָם, וְאִם נֹאמַר שֶׁיִּירְאוּ מִן הָאַחִים, וְהִנֵּה הֵם ד' וּרְאוּבֵן עִמָּהֶם וְיוֹסֵף עַצְמוֹ, וְתִגְבַּר יָדָם עֲלֵיהֶם, וְאַף כִּי לֹא יָבֹאוּ עִמָּהֶם בְּמִלְחָמָה. וְעוֹד כִּי נִרְאֶה בַּכָּתוּב כִּי כֻּלָּם הִסְכִּימוּ בִּמְכִירָתוֹ. אֲבָל לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ד:ז') עַל כֻּלָּם הָיָה מוֹצִיא הַדִּבָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה הַכָּתוּב שָׁב לְבָאֵר מָה שֶׁהִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ יוֹסֵף וְהוּא נַעַר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה בַּצֹּאן אֶת אֶחָיו, אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וְדוֹמֶה לוֹ בַּסֵּדֶר הַזֶּה (בראשית מ':ה') "וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר", שָׁב לְפָרֵשׁ מִלַּת "שְׁנֵיהֶם" אֲשֶׁר הִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ, וְכֵן רַבִּים. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה "וְהוּא" מוֹשֵׁךְ אַחֵר עִמּוֹ, וּמִשְׁפָּטוֹ וְהוּא נַעַר וְהוּא אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, יֹאמַר כִּי הוּא נַעַר וְהוּא עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו תָּמִיד, לֹא יִפָּרֵד מֵהֶם בַּעֲבוּר נַעֲרוּתוֹ, כִּי לָהֶם צִוָּה אֲבִיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ וִישָׁרְתוּהוּ, לֹא לִבְנֵי הַגְּבִירוֹת, וְהוּא מֵבִיא מֵהֶם דִּבָּה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, וְלָכֵן יִשְׂנָאוּהוּ אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה הָאַחִים. וְאַחַר כֵּן אָמַר כִּי אָבִיו אֲהֵבוֹ, וַיִּרְאוּ אֶחָיו הָאֲחֵרִים כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם יוֹתֵר מִכֻּלָּם וַיְקַנְאוּ בּוֹ וַיִּשְׂנָאוּהוּ, נִמְצָא שָׂנוּא מִכֻּלָּם, בְּנֵי הַגְּבִירוֹת יְקַנְאוּ בּוֹ לָמָּה יֹאהַב אוֹתוֹ מֵהֶם וְהֵם בְּנֵי גְּבִירָה כָּמוֹהוּ, וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר לֹא יְקַנְאוּ בָּזֶה לְמַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם יִשְׂנְאוּ בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מֵבִיא דִּבָּתָם אֶל אֲבִיהֶם. וְטַעַם "דִּבָּתָם רָעָה", לְהַפְלִיג, כִּי כָל דִּבָּה רָעָה הִיא. וְעַל דַּעַת רַשִׁ"י (במדבר יד לו) יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה דִּבָּה טוֹבָה, וּ"מֵבִיא דִבָּה" הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד, אֲבָל "מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל" הָאוֹמֵר שֶׁקֶר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ קָשֶׁה שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ קָטָן מִכֻּלָּם יִקְרָאֶנּוּ כֵן, לוֹמַר כִּי לֹא הָיָה מִתְחַזֵּק כְּאֶחָיו וְיִצְטָרֵךְ לִהְיוֹתוֹ עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ. וּכְתִיב בִּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה (דהי"ב יג ז) "וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם" וְהוּא בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה בְּמָלְכוֹ, וְכֵן "הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (שמואל ב יח לב), וּבִנְיָמִן בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיִקְרָאֶנּוּ נַעַר פְּעָמִים רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ב') תִּרְגֵּם "וְהוּא נַעַר" - "וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְּנֵי בִּלְהָה", יֹאמַר כִּי מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ נַעַר הוּא עִמָּהֶם, הֵם גִּדְּלוּהוּ כְּאָב וְהֵם יְשָׁרְתוּהוּ, גַּם נָכוֹן הוּא, וְעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי הַכָּתוּב יְסַפֵּר כִּי מֵאֵלֶּה יָבִיא הַדִּבָּה וְלִבְנֵי הַגְּבִירוֹת בְּקִנְאָתָם. וְטַעַם "נְשֵׁי אָבִיו", כִּי נָשָׁיו הָיוּ שֶׁלְּקָחָם לְנָשִׁים, וְלֹא יִקְרָא אוֹתָם הַכָּתוּב שְׁפָחוֹת רַק בִּהְיוֹתָן עִם רָחֵל וְלֵאָה שֶׁהֵן גְּבִירוֹת לָהֶן, וְכֵן "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן" (בראשית ל"ג:ב'), לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָן שְׁפָחוֹת לְרָחֵל וּלְלֵאָה שָׂם אוֹתָן לִפְנֵיהֶן. וְכֵן "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית ל"ה:כ"ב), שֶׁאִלּוּ הָיְתָה גְּבֶרֶת לֹא יֵעָשֶׂה כֵן. וְיִתָּכֵן כִּי בְּחַיֵּי רָחֵל וְלֵאָה יִקְרָא אוֹתָן שְׁפָחוֹת וּפִילַגְשִׁים, וְעַתָּה מֵתוּ וּלְקָחָן לְנָשִׁים:

אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא. ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו: העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים.

אלה תולדות יעקב - אלה המקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא, כי כל אלה תולדות האמורים בתורה ובכתובים יש מהם שמפרש בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח. למעלה בפ' בראשית כתיב: ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת. ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו: ונח מצא חן ואחרי כן מפרש: אלה תולדות נח בני בניו היאך כי שלשה בנים היה לו וצווה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חדש ובצאתם ויולדו להם בנים אחר המבול, עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכתיב: מאלה נפרדו וגו'. וכן בעשו פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' וישב לו בהר שעיר וכל הפרשה. וכתיב: אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר. וכל פרשה שנייה זאת בבני עשו, וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר, כן ביעקב למעלה כתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו'. ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילדו לו בפדן ארם ויבא אל יצחק אביו וגו' הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו. ועתה כותב אלה תולדות יעקב בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד יוסף היה בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיה לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים, וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'.

בן שבע עשרה שנה - להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב, שהרי בן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה ושבע שנים השובע ושני שנים של רעב ואז בא אביו, כדכתיב: ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר.

היה רועה את אחיו בצאן - בני לאה, לפי דרך ארץ קרא אחיו ולא בני השפחות.

והוא נער את בני בלהה וגו' - נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו.

את אחיו - עם אחיו רועה ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עימהם כמו נער. כדכתיב: כי נער ישראל. וכתיב: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו. וגם -

ויבא יוסף את דבתם רעה - את דיבתם של אחיו רעה. כמדרש אגדה לפי פירושי, שאמר לאביו: כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב. מְאוֹרְעוֹתָיו וְיַלְדֵי יוֹם עָלָיו אַחַר שֶׁיָּשַׁב שָׁם, כִּי מֵאָז שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הָיוּ עִנְיָנָיו כְּמוֹ קוֹרוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּגָלוּת רִאשׁוֹן, וּמֵאָז שֶׁחָזַר אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו הָיוּ קוֹרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנוֹ וְגָלוּתוֹ וּגְאֻלָּתוֹ לְקֵץ הַיָּמִין (משלי כז:א).

הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן. הָיָה מַנְהִיג וּמוֹרֶה אוֹתָם בִּמְלֶאכֶת מִרְעֵה הַצֹּאן:

וְהוּא נַעַר. וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא לְהָבִיא דִּבַּת אֶחָיו, כִּי לֹא נִסָּה וְלֹא הִתְבּוֹנֵן לְאַחֲרִית דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָז מַשְׂכִּיל מְאֹד, וְשֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ מוֹרֶה לְזִקְנֵי הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ (תהלים קה:כב) "וְזְקֵנָיו יְחַכֵּם", וְזֶה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט.) וְלֹא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה. בְּאָמְרוֹ לְאָבִיו שֶׁאֶחָיו הָיוּ טוֹעִים וּמַפְסִידִים בִּבְלִי דַעַת כָּרָאוּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּקְנֶה, שֶׁהָיְתָה אָז עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתָם בִּקְנִיַּת עֹשֶׁר וּנְכָסִים.

אלה תלדות יעקב כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים לומר הראשונים רשעים בני ממזרות ואלו צדיקים מטפה כשרה והם בני יהודה ויוסף האמורים לקמן בענין.

אלה תלדות יעקב יוסף אחר שהפסיק הענין בענין יוסף והתחיל בענין אחר כשחזר לענינו הראשון אמר אלה תלדות יעקב יוסף, וכן מצינו בנח.

היה רעה את אחיו לפי דרך ארץ לבני לאה קורא הכתוב אחיו ולא לבני השפחות. ד״‎א והוא נער כלומר בעוד שהיה נער היה רעה את אחיו ואין גנאי לבן הגבירה בעודנו נער לרעות צאן אביו עם בני השפחות, והמקרא מסורס והוא נער היה רועה בצאן את אחיו בני בלהה ובני זלפה. ואל תתמה על שהיה מביא דבתם אל אביהם כי הוא היה נער.

בצאן הצאן לא נאמר, שהיה שומר עליהם ושומר מה יעשו ובצאן שלא ישחיתו שהיה נאמן לאביו.

ויבא יוסף את דבתם רעה לפיכך שנאוהו כולם שנאמר וישנאו אותו פי׳‎ כולם בני השפחות מפני הדבה, ובני הגבירה נתקנאו בו על שאותו אהב אביהם מכל אחיו והיו יראים פן ימליכהו יעקב עליהם כמו שרצה יצחק לומר לעשו, הוה גביר לאחיך בשביל שהיה אוהבו.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד, ו) שֶׁהָיָה יוֹסֵף דּוֹמֶה לְיַעֲקֹב בְּכָל קוֹרוֹתָיו, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה יוֹסֵף עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו. מִדְרָשׁ זֶה סוֹבֵר שֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְתַקֵּן מַה שֶּׁלֹּא כִּבֵּד אֶת אָבִיו כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, עַל כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו וְחָשַׁב כִּי בָזֶה יְתֻקַּן גַּם הֶעָבָר, וּבִקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה. עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף, לְקַבֵּל עֹנֶשׁ גַּם עַל הַיָּמִים שֶׁלֹּא הָיָה אָבִיו מְכֻבָּד מִבְּנוֹ שֶׁהוּא עִקַּר זַרְעוֹ, כְּמִסְפַּר הַיָּמִים הָהֵם יִהְיֶה יַעֲקֹב בִּלְתִּי מְכֻבָּד מִבְּנוֹ שֶׁהוּא עִקַּר תּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף״. מַהוּ לְשׁוֹן ״קָפְצָה״? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בָּא לְיָדוֹ עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף״, וּמַהוּ לְשׁוֹן ״רָגְזוֹ״? וְלָמָּה יִיחֵס הָרֹגֶז לְיוֹסֵף? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁרָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַיְינוּ חֶטְאוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֲשֶׁר בּוֹ הִרְגִּיז לֵאלֹהִים בְּמַה שֶּׁהֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה עַל אֶחָיו, אֵיךְ שֶׁקּוֹרְאִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים, עַד שֶׁהָיָה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלְּעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. וְאִם כֵּן, אַף אִם לֹא הָיָה יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, מִכָּל מָקוֹם הָיָה עֹנֶשׁ זֶה רָאוּי לָבֹא עַל יוֹסֵף, זוּלַת שֶׁיּוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה וְלֹא הָיָה בַּר עֳנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁלְמַעְלָה. וּלְפִי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לְרָגְזוֹ וְחֶטְאוֹ שֶׁל יוֹסֵף גַּם מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, עַל כֵּן מִהֵר ה׳ וְעָשָׂה לְיוֹסֵף בַּר עֳנָשִׁין קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״קָפְצָה עָלָיו״, כִּי כָל קְפִיצָה מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא עַל כָּל פָּנִים וּמְמַהֵר לָבֹא קֹדֶם זְמַנּוֹ. כָּךְ חָפֵץ ה׳ לְהָבִיא עֹנֶשׁ עַל יוֹסֵף קֹדֶם זְמַנּוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהָא וְהָא גָּרְמָה. כִּי עֹנֶשׁ שֶׁל יוֹסֵף לְבַד לֹא יַסְפִּיק, כִּי לֹא הָיָה בַּר עֳנָשִׁין, וִישִׁיבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְבַד גַּם כֵּן לֹא יַסְפִּיק לְהָבִיא בַּעֲבוּר זֶה עֹנֶשׁ עַל יוֹסֵף שֶׁלֹּא חָטָא.

וְרַשִׁ״י מֵבִיא מָשָׁל, לְמַרְגָּלִית שֶׁנָּפְלָה בֵּין הַחוֹל כוּ׳. הִמְשִׁיל בֵּית עֵשָׂו לַחוֹל וּבֵית יַעֲקֹב אֶל הַמַּרְגָּלִית, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (ד ו) עֵשָׂו שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָם נְפָשׁוֹת לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁעוֹבְדִים לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה. יַעֲקֹב שִׁבְעִים נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָם נֶפֶשׁ, לְפִי שֶׁעוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד עכ״ל. וּמִצַּד שֶׁהֵם עוֹבְדִים לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה, עַל כֵּן מְצוּיָה בָּהֶם תָּמִיד הַמְּרִיבָה וְאֵינָן בְּהַסְכָּמָה אַחַת מִצַּד רִבּוּי הַדָּתוֹת, וְאֵינָן מִתְאַחֲדִים וּמִתְחַבְּרִים כַּחוֹל זֶה שֶׁאֵינוֹ מִתְחַבֵּר זֶה לָזֶה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מִצַּד שֶׁעוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד, הַשָּׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, הֲרֵי הֵם כְּמַרְגָּלִיּוֹת הַחֲרוּזִים בְּחוּט שֶׁדְּבוּקִים זֶה בָּזֶה עַל יְדֵי הַחוּט שֶׁמְּחַבְּרָם, כִּי ״כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ״ (שיר השירים ד ג) - שִׂפְתֵי דַעַת וְתוֹרָה הַמַּרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּחוּט זֶה הַחוֹרֵז הַמַּרְגָּלִיּוֹת.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. בְּכָל הַמִּקְרָא לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן הֲבָאָה אֵצֶל הַדִּבָּה, כִּי אִם לְשׁוֹן הוֹצָאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁלְּשׁוֹן הוֹצָאָה שַׁיָּךְ בְּדִבָּה שֶׁל שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י יח) ״וּמוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל״, וְכֵן (במדבר יג לב) ״וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ״, וּלְשׁוֹן הֲבָאָה שַׁיָּךְ בְּדָבָר שֶׁהוּא אֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַלָּשׁוֹן מְדֻקְדָּק כָּאן, כִּי מִדְּקָאָמַר ״דִּבָּתָם״ שְׁמַע מִינַהּ שֶׁהַדִּבָּה מְיוּחֶדֶת אֶל הָאַחִים, כְּאִלּוּ הָאַחִים הֵם הַבַּעֲלֵי דִבָּה. וְעוֹד קָשֶׁה ״אֶל אֲבִיהֶם״ - ״אֶל אָבִיו״ מִבָּעֵי לֵיהּ. וְעוֹד קָשֶׁה, לְהַלָּן נֶאֱמַר (בראשית לה כב) ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״, קְרָאָהּ פִּילֶגֶשׁ, וְכָאן נֶאֱמַר ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו״, קְרָאָן הַכָּתוּב נָשִׁים מַמָּשׁ.

אֲבָל וַדַּאי שֶׁכָּל הָאַחִים בְּנֵי הַגְּבִירוֹת, הָיוּ מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹת אִמּוֹתָם פִּלַגְשִׁים וּשְׁפָחוֹת, וְאֶת בְּנֵיהֶם קָרְאוּ עֲבָדִים. וְיוֹסֵף לְבַדּוֹ הָיָה מִתְחַבֵּר אֶל בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה, כִּי אָמַר שֶׁהֵם נְשֵׁי אָבִיו מַמָּשׁ. וּמִטַּעַם זֶה זִלְזֵל רְאוּבֵן בְּבִלְהָה בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהִיא פִּילֶגֶשׁ וְאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ, עַל כֵּן בִּלְבֵּל יְצוּעוֹ. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַגְּבִירָה הוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה״ (בראשית לז:ב) - אוֹתָהּ דִּבָּה רָעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶחָיו עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵבִיא אֶל אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה, כִּי הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא לִקְרוֹת לְבָנָיו עֲבָדִים. וְחָשַׁב כִּי אֲבִיהֶם יִתְבַּע עֶלְבּוֹנָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז:יח), כִּי רָצוּ לַהֲמִיתוֹ מֵרָחוֹק עַל יְדֵי חֵץ הַמֵּמִית בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הוּא שָׁלַח בָּהֶם חֵץ לְשׁוֹנוֹ הַמֵּמִית אַף מֵרָחוֹק, עַל כֵּן רָצוּ גַם הֵם לַהֲמִיתוֹ מֵרָחוֹק עַל יְדֵי חִצִּים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט:כג) ״וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ - הֵם אֶחָיו שֶׁרָצוּ לִשְׁלוֹחַ בּוֹ חִצִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם הוּא סִפֵּר עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרַע, מִכָּל מָקוֹם ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט:כד), כִּי הוּא דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיְכוֹנְנֶהָ בְּאֵיתָן בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א), וְאֶחָיו הִתְחִילוּ בְּמַחֲלֹקֶת בְּמַה שֶּׁזִּלְזְלוּ בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת.

וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ עַל פָּסוּק ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ שֶׁשִּׁסּוּ בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע. וְאָמְרוּ רז״ל (פסחים קיח.) כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג א) ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ״. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁכָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע נִדְמֶה כְּכֶלֶב הַמְנַבֵּחַ וְחוֹרֵץ בִּלְשׁוֹנוֹ, וּלְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע, כְּתִיב (שמות יא ז) ״וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ״, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״נֵלְכָה דֹּתָיְנָה״, לְבַקֵּשׁ לוֹ נִכְלֵי דָתוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, לְהַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים כָּל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ שִׁסּוּ בּוֹ הַכְּלָבִים שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ אֵבֶר מִן הַחַי, לְשַׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁאָמַר עֲלֵיהֶם אֵיךְ שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר פָּסוּק ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ בְּדֶרֶךְ אַחֵר.

וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, שֶׁיּוֹסֵף הִגִּיד אֵיךְ שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, וְהָיוּ חֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, וְהָיוּ מְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת. וְנִרְאֶה לִתֵּן קְצָת סֶמֶךְ לִדְבָרָיו, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ (בראשית לז:ב). לָמָּה לִי? וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁהָיָה רוֹעֶה עוֹפוֹת אוֹ דָּגִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּאַרְבָּעָה עִנְיָנִים: א׳ סְתָם רְעִיַּת צֹאן, ב׳ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט ג) ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, ג׳ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ שַׁיָּךְ בְּבַעֲלֵי הַשְּׂרָרָה וְהַנְהָגַת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ ב) ״רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה״, ד׳ שַׁיָּךְ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּהוֹלֵךְ לִרְעוֹת אֶת עַצְמוֹ וְאוֹכֵל מִן הַצֹּאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד ב) ״הֲלֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י נָקוּד עַל ״אֶת״. וּמִדְּקָאָמַר שֶׁיּוֹסֵף הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן, מַשְׁמָע שֶׁאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בְּכָל אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה בְּהַסְכָּמָתָם כִּי אִם בַּצֹּאן לְבַד, דְּאִי לָאו הָכֵי, לְעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ ״יוֹסֵף וְאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בַּצֹּאן״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״עִם״, וּלְכָךְ הוֹצִיא אֶת יוֹסֵף מִן הַכְּלָל לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים עִמָּהֶם כִּי אִם עַל רְעִיַּת הַצֹּאן בִּלְבַד, אֲבָל אֶחָיו רָעוּ בְּכוּלָּם, כִּי הֵי מִינַּיְיהוּ מַפַּקְת לְמַעֵט, כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ.

וּמִכָּאן מָצָא רַשִׁ״י סֶמֶךְ לִשְׁלָשְׁתָּן, כִּי חֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת הַיְינוּ ״רֹעֶה זוֹנוֹת״, וְ״אָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי״ שֶׁהַצֹּאן רָעוּ אוֹתָם, וְהֵמָּה הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן מִן הַצֹּאן לֶאֱכֹל אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, וְהַיְינוּ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ, אֲבָל שְׁאָר טְרֵפוֹת לֹא נֶאֶסְרוּ לָהֶם עֲדַיִן. וְהִנֵּה זֶה דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ: מָה רְעִיָּה שֶׁל זְנוּת, אוֹ שֶׁל שְׂרָרָה, שֶׁל אִסּוּר, אַף רְעִיָּה זוֹ מִן הַצֹּאן הִיא שֶׁל אִסּוּר. וְ״קוֹרִין לִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת עֲבָדִים״ כְּדֵי לְהִשְׁתָּרֵר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם רוֹעִים וּמַנְהִיגִים, לוֹמַר: אֲנַחְנוּ בְּנֵי הַגְּבִירוֹת וְאַתֶּם עֲבָדִים לָנוּ.

וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶל אֲבִיהֶם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּכוּלָּם הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם, כִּי מַה שֶּׁקָּרְאוּ לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהָעוֹסֵק בִּזְנוּת מְחַלֵּל גַּם כֵּן כְּבוֹד אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כא כט) ״אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת״, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פז ז) שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנִּרְאָה לְיוֹסֵף דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה נִצּוֹל מֵאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וַאֲכִילַת אֵבֶר מִן הַחַי מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת בְּגוּף הָאָדָם, וּבָזֶה פּוֹגֵם כְּבוֹד אָבִיו כִּי נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָיָה הָאַכְזָרִיּוּת קִנְיָן דָּבֵק בּוֹ מִצַּד הַתּוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת רְאֵה בַּפָּסוּק ״לֹא תֹאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ״ (דברים יב כה), כִּי הַדָּם מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת וּמִתְפַּשֵּׁט גַּם לְבָנָיו, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״אֶל אָבִיו״ וּכְתִיב ״אֶל אֲבִיהֶם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נוֹגְעִים בִּכְבוֹד אֲבִיהֶם.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה פרק י״ב) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה וְגוֹ׳, וְכָאן פָּסַל תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו, וְאִם לָזֶה כִּוֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ, כִּי כְּבָר נִפְסַל עֵשָׂו וְהַיּוֹצֵא מֵהַפָּסוּל פָּסוּל.

עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, וְהֵיכָן הֵם עֲשָׂרָה שְׁבָטִים? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד:ו) מֵהֶם אָמְרוּ כִּי יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא הָעִקָּר, וּמֵהֶם אָמְרוּ כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לָזֶה אֵרַע לָזֶה, זֶה נוֹלַד מָהוּל וְזֶה נוֹלַד מָהוּל, וְזֶה מֵהַדְּרָשׁ.

וְיֵרָאֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית לז:ב), בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רוּגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב״, פֵּרוּשׁ: מַה שֶׁעָבַר עָלָיו מֵהָרוֹגֶז, שֶׁהַכָּתוּב בָּא לְהוֹדִיעַ מְכִירַת יוֹסֵף וְצַעֲרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. הוּא יַעֲקֹב הַגּוֹרֵם בְּמַה שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב, דִּכְתִיב ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב״, וּבָזֶה תּוֹלְדוֹתָיו הֵם אֵלֶּה ״יוֹסֵף בֶּן״ וְגוֹ׳ וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים, כִּי הָאָדָם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר תָּבֹאנָה עָלָיו. כִּי אֵין דָּבָר רַע בָּא מֵהָאָדוֹן הַטּוֹב לַכֹּל, וּבִפְרָט לִידִידָיו, יַעֲקֹב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.

עוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁהֲגַם שֶׁעָבְרוּ כַּמָּה מְאוֹרָעוֹת רָעוֹת עַל יַעֲקֹב מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, נִרְדָּף מֵעֵשָׂו מִלָּבָן עֲמוּס הַתְּלָאוֹת, יֵחָשְׁבוּ כֻּלָּם כְּאַיִן בְּעֵרֶךְ מְאוֹרָע זֶה שֶׁל יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ אֵלֶּה פָּסַל מְאוֹרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כִּי כֻלָּם כְּאַיִן יֵחָשְׁבוּ עַל יַעֲקֹב הַרְגָּשׁוֹתֵיהֶם.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לְהַעֲמִיד י״ב שְׁבָטִים כְּיַעֲקֹב, אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה פּוֹטִיפַר ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ - עֲשָׂרָה הֵמָּה הַצַּדִּיקִים יָצְאוּ מֵעֲשָׂרָה אֶצְבְּעוֹתָיו, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם - אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְהוּא שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת וְגוֹ׳, פָּסַל פְּרָט אֶחָד מֵהַי״ב שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם מֵהַטַּעַם הַנִּזְכָּר.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (עז:טז) ״בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה״. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) שֶׁטַּעַם שֶׁיִּחֵס בְּנֵי יַעֲקֹב לְיַעֲקֹב וּלְיוֹסֵף, לֶהֱיוֹת שֶׁיּוֹסֵף זָנָם בִּשְׁנֵי רָעָב וּפִרְנְסָם נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, עַד כָּאן. וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ: בְּאֶמְצָעוּת יוֹסֵף הָיָה קִיּוּם לְכָל תּוֹלְדוֹתָיו. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב וְגַם יוֹסֵף. וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים כֵּן, דִּכְתִיב (שמות א:ב) ״רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן״, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְשִׁמְעוֹן״. גַּם כָּאן כְּאִלּוּ אָמַר ״וְיוֹסֵף״, וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לִקְרִיאַת שֵׁם כֻּלָּם עָלָיו בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה וְגוֹ׳, וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְיָרַד מִצְרַיְמָה וְעָלָה לִגְדֻלָּה וְהֻצְרְכוּ אֶחָיו אֵלָיו וּפִרְנְסָם וְאֶת טַפָּם, וּלְטַעַם זֶה יִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ כִּי הוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לְכֻלָּן:

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְסַפֵּר שְׁנֵי יוֹסֵף, נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (נה:) לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְכוּ׳, וְאִם כֵּן אִם לֹא הָיָה מוֹדִיעַ הַכָּתוּב בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים זֶה:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּגְּמָרָא (קידושין כט:), הַאי דַּעֲדִיפְנָא מֵחַבְרַאי דְּנָסִיבְנָא בְּשִׁיתְסַר וְכוּ׳, הֲרֵי כִּי בְּשִׁיתְסַר לֹא יִתְגַּבֵּר הַחוֹמֶר וְיֵצֶר הָרַע עַל הָאָדָם כְּמוֹ בְּשִׁיבְסַר, וְהוּא מַה שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי יוֹסֵף הָיָה בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַגָּעַת הַזְּמַן הָיָה בּוֹ צַד תִּגְבּוֹרֶת אֱנוֹשִׁית לְהִתְגָּרוֹת בְּאֶחָיו וּלְהָבִיא דִּבָּתָם רָעָה וְגוֹ׳, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ:

הָיָה רוֹעֶה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָיָה רוֹעֶה הַצֹּאן אֶת אֶחָיו״, כִּי לֹא לְאֶחָיו הָיָה רוֹעֶה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ וְהוּא נַעַר וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פָּרָשָׁה פ״ד) אָמְרוּ הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, וּלְדִבְרֵיהֶם לָמָּה אֶת בְּנֵי בִלְהָה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י וְהָיָה רָגִיל אֶת בְּנֵי בִלְהָה, וְהוּא פֵּרוּשׁ רָחוֹק. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ נְשֵׁי אָבִיו, מִי לֹא יָדַע כִּי הֵם נְשֵׁי אָבִיו? עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם וְגוֹ׳, מַה הִיא דִּבָּתָם רָעָה, וְעַל מִי סָמַךְ עָלָיו הַכָּתוּב לְהָבִין אֶת הַדְּבָרִים, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּעִנְיַן הַצֹּאן, פֵּרוּשׁ בְּדֶרֶךְ אֲכִילַת צֹאן. וְאָמְרוֹ וְהוּא נַעַר פֵּרוּשׁ מִזְּמַן הֱיוֹתוֹ נַעַר וְהוּא מִתְגּוֹרֵר וּמִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי בִלְהָה. וְאָמְרוֹ נְשֵׁי אָבִיו פֵּרוּשׁ לְחָשְׁבָם בְּגֶדֶר נְשֵׁי אָבִיו בְּאֵין הֶפְרֵשׁ מִמֶּנּוּ אֲלֵיהֶם, וּבָזֶה לֹא קָשֶׁה שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כִּי חוֹזֵר אֶל זְמַן הַקּוֹדֵם. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד מֵאָמְרוֹ רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּדִין הַצֹּאן - הָא לָמַדְתָּ שֶׁנֶּחְשְׁדוּ אֶצְלוֹ בִּפְרָט זֶה, וּמֵאָמְרוֹ ״אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְגוֹ׳ נְשֵׁי אָבִיו״ - הָא לָמַדְתָּ כִּי הוּא הָיָה חוֹשֵׁב כֵּן וְלֹא זוּלָתוֹ. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם״ הוּא עַל פְּרָטִים הַנִּרְמָזִים בְּסָמוּךְ, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ קָדְשָׁם שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֵבֶר מִן הַחַי, וְהוּא הַנִּרְמָז בַּצֹּאן, וְגַם אָמְרָם שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הוּא הַנִּרְמָז בְּאָמְרוֹ ״נְשֵׁי אָבִיו״, כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹתָם, וּמִזֶּה יָצָא לָהֶם לְזַלְזֵל בָּהֶם. וְאוּלַי כִּי גַּם מִטַּעַם זֶה יָצָא חֲשַׁד עֲרָיוֹת כְּשֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּשְׁפָחוֹת וְלֹא בְּמַדְרֵגַת נָשִׁים, וְחָשַׁב יוֹסֵף כִּי כַּוָּנָתָם שֶׁל הָאַחִים כְּדַעַת הָרַמְבַּ״ם (הלכות עבדים פרק ט) בְּדִין הַבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ סְתָם, שֶׁהַוָּלָד עֶבֶד עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁבָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם אִישׁוּת. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאֶחָיו מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת גִּלּוּ דַעְתָּם כִּי מִן הַסְּתָם הַוָּלָד עֶבֶד, וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין לָהֶם מִשְׁפַּט אֵשֶׁת אָב אֶלָּא כִּמְפֻתַּת אָבִיו וַאֲנוּסָתוֹ שֶׁהָיוּ מֻתָּרוֹת לָהֶם לְהִזָּקֵק לָהֶם, וַחֲשָׁדָם שֶׁיִּשְׁכְּבוּ הָאֲנָשִׁים עִמָּהֶם וְאֵין רַע לִסְבָרָתָם. וְלִסְבָרַת יוֹסֵף אִיפַּסְקָא הֲלָכָה כְּדַעַת הָרִי״ף (פרק ב דיבמות) שֶׁהַבּוֹעֵל סְתָם עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִין נְשֵׁי אָבִיו לָהֶם. וְעַל פְּרָט זֶה גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ דִּבָּתָם רָעָה, וְנֶעֱנַשׁ יוֹסֵף עַל הַדָּבָר אֵיךְ יַחְשֹׁב בַּצַּדִּיקִים שֶׁיִּטְעוּ בַּדָּבָר, שֶׁהֲלֹא גַּם לְדַעַת הָרַמְבַּ״ם יוֹדֶה בְּאָדָם צַדִּיק כְּיַעֲקֹב כִּי מִן הַסְּתָם לְשֵׁם אִישׁוּת בָּעַל. וְעוֹד שֶׁבְּפֵרוּשׁ אִתְּמַר (תרגום יונתן בן עוזיאל ויצא ל:ד) כְּשֶׁנְּתָנוּם רָחֵל וְלֵאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת מְשֻׁחְרָרִים נְתָנוּם, וּמִן הַסְּתָם יָדְעוּ הַשְּׁבָטִים בַּדָּבָר.

וְטַעַם שֶׁמָּצִינוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ יַחַד בְּעֵצָה אַחַת בִּמְכִירַת יוֹסֵף, וּבִכְלָלָם הָיוּ גַּם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. אוּלַי שֶׁגַּם בָּהֶם דִּבֵּר פְּרָט אִסּוּר אֵבֶר מִן הַחַי. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנָּשְׂאוּ פָנִים לְשִׁשָּׁה בְּנֵי הַגְּבִירָה וְהִסְכִּימוּ לַעֲצָתָם בִּמְכִירָתוֹ, הֲגַם שֶׁהָיָה לִבָּם שָׁלֵם עִמּוֹ.