וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר׃

שמר את הדבר. הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא, וְכֵן שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כ"ו), וְכֵן לֹא תִשְׁמֹר עַל חַטָּאתִי (איוב י"ד) - לֹא תַמְתִּין:

וְקַנִּיאוּ בֵהּ אֲחוֹהִי וַאֲבוּהִי נְטַר יָת פִּתְגָמָא

שמר את הדבר. בלבו, וכן שמרו עדותיו (תהלים צט ו) על הפי' הנכון:

ואביו שמר את הדבר - מה צורך לכתוב זה? אלא שכשבאה לו הבשורה ולא האמין לבניו שהוא חי וירא ישראל את העגלות אשר שלח פרעה, כי לא נשלחו כי אם על פי המלך כמו שכתוב שם עגלות על פי פרעה, אז האמין על ידי החלומות שמוכיחין שסופו להיות מושל. ועגלות הללו על ידי מלכות וממשלה באים ומתוך כך אמר: רב עוד יוסף בני חי. כי תימה גדולה היה היאך האמין אחרי שראה כתנתו מלאה דם כמו שנחרד יצחק על יעקב, בשביל שמצא שער בחלקת צווארו.

וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּחָשְׁבָם שֶׁבִּשְׁבִיל מַעֲלָתוֹ אֵצֶל אָבִיו רָם לְבָבוֹ לְסַפֵּר כָּאֵלּוּ עַל פְּנֵי אָבִיו.

וְאָבִיו שָׁמַר. שֶׁחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַחֲלוֹם אֲמִתִּי, וְהָיָה מִתְאַוֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה.) בְּכָל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ:

וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בַּחֲלוֹם זֶה הֵסִירוּ הַסָּפֵק שֶׁהָיָה לָהֶם בַּחֲלוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁבָּא הַחֲלוֹם לְסִבַּת מַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי וַדַּאי שֶׁלֹּא חָשַׁב וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְהִשְׂתָּרֵר עַל אָבִיו, וְאֵין זֶה אֶלָּא הוֹדָעַת דָּבָר מֵהַשָּׁמַיִם, וְלָזֶה נִכְנְסָה בָּהֶם קִנְאָה.