וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃

יעקב אומר לבני ביתו: נקומה ונעלה לבית אל, ושם אבנה מזבח לאל שענה אותי ביום צרתי והיה עמי בדרך שהלכתי בה. לפי פשט הפסוק יעקב מבקש להודות ולהכיר טובה לאל שנענה לתפילתו בעת צרתו כשברח מעשו, ולווה אותו לאורך כל דרכו. אונקלוס מתרגם ש״האל העונה אותי״ הוא זה שקיבל את תפילתי ביום צרתי, ושמימרא של הקדוש ברוך הוא היתה בעזרי בדרך אשר הלכתי. בכך מסביר יעקב מדוע ראוי לבנות מזבח דווקא במקום זה, שבו זכה להגנה ולישועה בעת מצוקתו.