רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לאחיו. הֵם בָּנָיו שֶׁהָיוּ לוֹ אַחִים, נִגָּשִׁים אֵלָיו לְצָרָה וּלְמִלְחָמָה (בראשית רבה):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
בְּרֵאשִׁית ל״א · מ״ו
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
יעקב אומר לאחיו ללקוט אבנים, והם עושים גל ואוכלים שם עליו. רש״י מבאר על פי המדרש ש״לאחיו״ הם בניו, שהיו לו כאחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה. הרמב״ן מבאר שהם אחי לבן שבאו עמו, קרובי המשפחה מזרע נחור, שנקראים אחים לשניהם, כי יעקב לא רצה לומר ״אחיי״ לחמיו מפני הכבוד. אבן עזרא מבאר ש״גל״ הוא מלשון גלילת אבנים שהתחברו. אכילתם על הגל היא דרך הבאים בברית לאכול יחד לאהבה ולחברה.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא, רמב״ן · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲחוֹהִי לְקוּטוּ אַבְנִין וּנְסִיבוּ אַבְנִין וַעֲבָדוּ דְּגוֹרָא וַאֲכָלוּ תַמָּן עַל דְּגוֹרָא
Onkelos Genesis
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12גל. שיגולו שם אבנים עד שהתחברו גם קראה מצפה:
Piotrkow, 1907-1911
רמב״ן
רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לַאֲחֵי לָבָן הַנִּזְכָּר אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ, כִּי לֹא רָצָה לֵאמֹר כֵּן לְחָמִיו, שֶׁהָיָה נוֹהֵג בּוֹ כָּבוֹד. וְכֵן "וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם", לַאֲחֵי לָבָן, וְלֹא קָרָא לְלָבָן דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כְּאִלּוּ הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדוֹמֶה לָהֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְאֶחָיו מָה מַעֲשֵׂיכֶם (בראשית מ"ז:ג'). וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לְאֶחָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי הַבָּאִים עִם לָבָן אוֹהֲבָיו וְרֵעָיו הֵם. וְיִתָּכֵן כִּי מָה שֶׁאָמַר בְּלָבָן "וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ" (בראשית ל"א:כ"ג), הֵם קְרוֹבָיו בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מִזֶּרַע נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְעָשָׂה כֵן בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהָבִיא עַל יַעֲקֹב אֲנָשִׁים נָכְרִים, שֶׁלֹּא יָרִיבוּ עִמּוֹ בְּכֹחַ אוֹ יַחְמְדוּ וְיִגְזְלוּ וְיִגְנְבוּ מֵאֲשֶׁר לוֹ. וְהִנֵּה אֵלֶּה קְרוֹבִים לְיַעֲקֹב כְּמוֹ לְלָבָן, עַל כֵּן יִקָּרְאוּ אַחִים לִשְׁנֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (פסיקתא זוטרתא לעיל כט ד) שֶׁאָמַר לָהֶם אַחַי דֶּרֶךְ מוּסָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָרוֹעִים (שם) "אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ד:י"ג) אָמְרוּ, "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו", אֵלּוּ בָּנָיו, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתָן בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד אֶחָיו. אֲבָל בְּ"וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם" לֹא פֵּרֵשׁ. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁכָּתַבְתִּי תְּחִלָּה:
וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל אָכְלוּ שָׁם מְעַט לְזִכָּרוֹן, אוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַבָּאִים בִּבְרִית לֶאֱכֹל שְׁנֵיהֶם מִלֶּחֶם אֶחָד לְאַהֲבָה וּלְחֶבְרָה, וְאַחֲרֵי בּוֹאָם בַּשְּׁבוּעָה וּבַבְּרִית זָבַח לָהֶם זֶבַח וְעָשָׂה לָהֶם כֵּרָה גְּדוֹלָה. וְיִתָּכֵן כִּי טַעַם "וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל", הַזֶּבַח הַנִּזְכָּר לְמַטָּה, כִּי אָמַר לָהֶם לִקְטוּ אֲבָנִים וְנַעֲשֶׂה גַּל לֶאֱכֹל עָלָיו, וְיִהְיֶה עֵד בְּבוֹאֵנוּ בַּבְּרִית, וְאַחֲרֵי כֵן אָכְלוּ עָלָיו זֶבַח. וְטַעַם "וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם", שֶׁעָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה לָלוּן עִמּוֹ, לֹא מִשְׁתֶּה בִּלְבַד: