וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כׇּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃

עשה. כָּנַס, כְּמוֹ וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק (שמואל א י"ד):

וּשְׁמַע יָת פִתְגָּמֵי בְנֵי לָבָן דְּאָמְרִין נְסִיב יַעֲקֹב יָת כָּל דִּי לְאָבוּנָא וּמִדִּי לְאָבוּנָא קְנָא יָת כָּל נִכְסַיָּא הָדֵין

דברי בני לבן. בנים זכרים הי' לו, וכן הוא אומר "ויתן ביד בניו" (בראשית ל, לה):

הכבוד - עוצם ממון, כמו: ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב.

וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע בְּקִנְאָתָם.

לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ. וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ ״וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה״, ״מֵאֲשֶׁר״ מַשְׁמָע מִקְצָת אֲשֶׁר וְלֹא כָּל אֲשֶׁר, וְאִם כֵּן דִּבְרֵיהֶם סָתְרֵי אַהֲדָדֵי. וּבְלָאו הָכֵי קָשֶׁה, אֵיךְ אָמְרוּ שֶׁקֶר מְפֻרְסָם, וְכִי לָקַח יַעֲקֹב כָּל אֲשֶׁר לַאֲבִיהֶם, וְכִי לֹא הִשְׁאִיר לוֹ כְּלוּם? הֲלֹא הָיָה לְלָבָן עֲדַיִן צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וּבֵאוּר הַדְּבָרִים כָּךְ הוּא: שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא דִּבְּרוּ כְּנֶגֶד הָרְכוּשׁ כְּלָל, כִּי אִם כְּנֶגֶד הַתַּחְבּוּלוֹת וְעִנְיְנֵי רַמָּאוּת שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם בָּקִי בָּהֶם וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, עַד שֶׁהָיָה הוּא יָכוֹל לְרַמּאוֹת אֶת אֲחֵרִים, אֲבָל אֲחֵרִים לֹא יָכְלוּ לְרַמּאוֹתוֹ. וְיַעֲקֹב לָמַד מִלָּבָן כָּל רַמָּאוּתוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לָבָן לֹא יָכוֹל לַעֲמוֹד לְפָנָיו, כִּי הוּא רִמָּה אֶת לָבָן. וְעַל זֶה אָמְרוּ ״לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ״ - כָּל רַמָּאוּתוֹ לָקַח מִמֶּנּוּ. וּכְנֶגֶד הָרְכוּשׁ אָמְרוּ ״וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה״.