בְּרֵאשִׁית ל׳ · מ׳

וְהַכְּשָׂבִים֮ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּ֠ן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכׇל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

יעקב מפריד את הכבשים ונותן את פני הצאן אל העקוד וכל חום שבצאן לבן, ומייחד לעצמו עדרים לבדם ואינו מערבם עם צאן לבן. רש״י מבאר שהנולדים העקודים הובדלו לעצמם, ויעקב הוליך את העדר העקוד לפני הצאן כדי שפני הצאן ההולכות אחריהם יצפו אליהם. הרמב״ן מקשה על פירוש זה. אבן עזרא מבאר שיעקב הפריד את הכבשים ובחר מהם כל עקוד וחום, ושם פני הצאן אליהם עד שתלדנה כמותם, וכך היו לו עדרים לבדו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והכשבים הפריד יעקב. הַנּוֹלָדִים עֲקוּדִים נְקֻדִּים הִבְדִיל וְהִפְרִישׁ לְעַצְמָן וְעָשָׂה אוֹתָן עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָעֵדֶר הָעָקוּד לִפְנֵי הַצֹּאן, וּפְנֵי הַצֹּאן הַהוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם צוֹפוֹת אֲלֵיהֶם; וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד, שֶׁהָיוּ פְנֵי הַצֹּאן אֶל הָעֲקוּדִים, וְאֶל כָּל חוּם שֶׁמָּצָא בְּצֹאן לָבָן:

וישת לו עדרים. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִמְּרַיָּא אַפְרֵשׁ יַעֲקֹב וִיהַב בְּרֵישׁ עָנָא כָּל דִּרְגוֹל וְכָל דִּשְׁחוּם בְּעָנָא דְלָבָן וְשַׁוִּי לֵהּ עֶדְרִין בִּלְחוֹדוֹהִי וְלָא עֲרֵבִנּוּן עִם עָנָא דְלָבָן

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והכשבים הפריד יעקב. ועוד עשה דבר אחר שהפריד הכבשים ובחר מהם כל עקוד וכל חום, ושם פני הצאן אליהם עד שתלדנה כן והנה הי' לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, וי"א כי וישת לו עדרים מאוחר כי הכשבים הפרידם מעדרים שלו:

Piotrkow, 1907-1911

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל':מ') הַנּוֹלָדִים עֲקֻדִּים נְקֻדִּים הִבְדִּילָם לְעַצְמָם וְעָשָׂה אוֹתָן עֵדֶר לְבַד, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָעֵדֶר הֶעָקוּד לִפְנֵי הַצֹּאן, וּפְנֵי הַצֹּאן הַהוֹלְכוֹת אַחֲרֵיהֶן צוֹפוֹת בְּאֵלּוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד", שֶׁהָיוּ פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְאֶל כָּל חוּם שֶׁנִּמְצָא בְּצֹאן לָבָן, "וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן", כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, זֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְאֵין דְּבָרָיו בְּכָאן נְכוֹנִים, כִּי לָמָּה הִפְרִיד הַכְּשָׂבִים וְלֹא נִשְׁאַר בְּעֵדֶר לָבָן נָקֹד אוֹ חוּם, לֹא בַּכְּשָׂבִים וְלֹא בָּעִזִּים, וְאִם הָיוּ הַנִּפְרָדִים אוֹתָם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים שֶׁהָיוּ שֶׁלּוֹ, וּמֵהֶם עָשָׂה הָעֵדֶר הַזֶּה הֶעָקוּד, לָמָּה הִפְרִיד הַכְּשָׂבִים לְבַדָּם וְלֹא לָקַח גַּם הַתְּיָשִׁים וְהָעִזִּים שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ כֵן, וְיַעֲשֶׂה מִכֻּלָּם הָעֵדֶר הֶעָקוּד הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹלִיךְ לִפְנֵי הַצֹּאן. וְעוֹד שֶׁלֹּא אָמַר שֶׁנּוֹלַד שָׁם חוּם. וְעוֹד כִּי לְפִי דַּעַת הָרַב אֵין בַּכְּשָׂבִים עָקֹד וְטָלוּא שֶׁאֵינָם שְׂכָרוֹ, וְלֹא עָשָׂה לָהֶם מַקְלוֹת. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁהִפְרִיד הַכְּשָׂבִים מִן הָעִזִּים וְעָשָׂה מֵהֶן עֵדֶר מְיֻחָד, וְהִנֵּה הָיוּ לוֹ עֵדֶר כְּשָׂבִים וְעֵדֶר עִזִּים, וְנָתַן פְּנֵי כָּל הַצֹּאן עֵדֶר הַכְּשָׂבִים וְעֵדֶר הָעִזִּים אֶל הָעֲקֻדִּים וְאֶל כָּל חוּם אֲשֶׁר בְּכָל צֹאן לָבָן, שֶׁשָּׂם הָעֲקוּדִים לִפְנֵי הָעִזִּים וְכָל חוּם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ הָעֲקֻדִּים וְכָל חוּם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים עַל דַּעְתֵּנוּ, כִּי צֹרֶךְ הַהַפְרָדָה מִפְּנֵי הַחוּם אֲשֶׁר הָיָה שְׂכָרוֹ בַּכְּשָׂבִים לְבַדָּן. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר כִּי הַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב, וְנָתַן פְּנֵי הַצֹּאן הַנִּזְכָּר שֶׁהֵם הַכְּשָׂבִים אֶל עָקֹד וְאֶל כָּל חוּם, וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ מִן הֶעָקוּד וְהַחוּם וְהוֹלִיכָם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים, וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן כִּי הָיוּ שְׂכָרוֹ. וְטַעַם "בְּצֹאן לָבָן", שֶׁעָשָׂה כֵן בְּכָל צֹאן לָבָן. וְהִנֵּה הֶעָקוּד בַּכְּשָׂבִים הָיוּ שֶׁלּוֹ. וְאַל תִּשְׁאַל לָמָּה אָמַר "הַכְּשָׂבִים" וְאָמַר "פְּנֵי הַצֹּאן", כִּי דֶּרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן וּבַפָּרָשָׁה הַזֹּאת בְּדוֹמֶה לוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד (בראשית ל"א:כ"א). וְטַעַם עֲשׂוֹתוֹ כֵּן בַּכְּשָׂבִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּקְלוֹת חוּם, אוֹ שֶׁיָּדַע בְּתוֹלֶדֶת הַכְּשָׂבִים שֶׁצְּרִיכִים לְסִימָנִים רַבִּים בִּכְבֵדוּתָם יוֹתֵר מִן הַתְּיָשִׁים לְקַלּוּתָם:

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

והכשבים הפריד יעקב - העקודים והנקודים הפריד מצאן לבן שנה ראשונה ושנייה והיה נותן את פני צאן לבן אליהם, כדי שיראו אותם ותתעברנה כמותם וגם המקלות היה נותן בשקתות המים. שני מעשים הללו היה עושה כדי שתלדנה עקודים ונקודים.

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן. אַחַר שֶׁהֶחֱלִיף מַשְׂכֻּרְתּוֹ וְהִשְׁאִיר בְּעֶדְרוֹ עָקֹד וְכָל חוּם:

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא שתם על צאן לבן שלא יהא פתחון פה ללבן לומר הניח יעקב בעדר שלי העקודים להוליד כמותם.

על צאן לבן עם צאן לבן דוגמא על שדה הארץ יחשב.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אֶל נָקֹד״ אוֹ ״אֶל טָלוּא״, אוּלַי כִּי יוֹתֵר יֶחֱמוּ הַצֹּאן אֶל מִין זֶה מֵהַב׳ אֲחֵרִים.

וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁתָּמִיד לֹא יִהְיוּ הַצֹּאן מִסְתַּכְּלִין אֶלָּא בְּאוֹתָן מִינִים וְלֹא בִּשְׁאָר מִינִים, שֶׁבָּזֶה לֹא יֵלְדוּ כְּלָל כִּי אִם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁאִם לֹא כֵן יִצְטָרֵךְ יַעֲקֹב לָתֵת מִצֹּאנוֹ לְלָבָן כְּשֶׁתֵּלַדְנָה מִין שֶׁאֵינוֹ עָקֹד וְטָלוּא וְכוּ׳:

Vocalized Edition