בְּרֵאשִׁית ל׳ · ל״ז

מקל לבנה. עֵץ הוּא, וּשְׁמוֹ לִבְנֶה, כְּמָא דְתֵימָא תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה (הושע ד'), וְאוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁקּוֹרִין טרינבל"א בְּלַעַ"ז, שֶׁהוּא לָבָן:

לח. כְּשֶׁהוּא רָטֹב:

לוז. וְעוֹד לָקַח מַקַּל לוּז, עֵץ שֶׁגְּדֵלִין בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדו"י בְּלַעַז:

וערמון. קשטני"יר בְּלַעַז:

פצלות. קִלּוּפִים קִלּוּפִים, שֶׁהָיָה עוֹשֵׂהוּ מְנֻמָּר:

מחשוף הלבן. גִּלּוּי לֹבֶן שֶׁל מַקֵּל, כְּשֶׁהָיָה קוֹלְפוֹ הָיָה נִרְאֶה וְנִגְלֶה לֹבֶן שֶׁלּוֹ בַּמָּקוֹם הַקָּלוּף:

וּנְסִיב לֵהּ יַעֲקֹב חוּטְרִין דִּלְבָן רַטִּיבִין וִּדְלוּז וְדִדְלוּף וְקַלִּיף בְּהוֹן קִלְפִין חִוָּרִין קִלּוּף חִוָּר דִּי עַל חוּטְרַיָּא

מקל. בפתח הקו"ף בעבור שהוא סמוך:

לבנה לוז וערמון. עצים הם, רק לח שם התואר, והגאון אמר כי לוז שקדים בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל, כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו:

מחשף הלבן. שחשף הקלף, כמו "חשף ד'" (ישעי' נב י):

וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּימוּ לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ בְּאֵלֶּה הָיָה רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁיּוּכַל לְהוֹלִידָם כֵּן. וְאוּלַי הִתְנָה יַעֲקֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה, כִּי לָבָן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּתּוֹלָדָה הַזּוֹ, וְהָרוֹעִים לֹא הָיוּ מַרְגִּישִׁים בַּדָּבָר בִּרְאוֹתָם הַמַּקְלוֹת בָּרְהָטִים פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה בִּימֵי נִיסָן, כִּי בְּהַעֲטִיף הַצֹּאן בִּימֵי תִּשְׁרֵי לֹא יָשִׂים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לְלָבָן עַד פַּרְסָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק) כִּי הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה נוֹלְדוּ לְיַעֲקֹב נְקֻדִּים וּטְלוּאִים רַבִּים בְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ הַמַּלְאָךְ, וְשָׂם הַמַּקְלוֹת בִּפְנֵי אֵלּוּ שֶׁהָיוּ שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹלִידוּ בִּדְמוּתָם, שֶׁלֹּא יֹאמַר לָבָן כַּאֲשֶׁר יִוָּלְדוּ כִּי גָּנוּב הוּא אִתּוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ "בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת", שֶׁהֵם הַנּוֹלָדִים לוֹ, "וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן" שֶׁל לָבָן, "לֹא יָשִׂים, וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן" אֲשֶׁר לֹא יִוָּלְדוּ נְקֻדִּים "וְהַקְּשׁוּרִים" כֻּלָּם "לְיַעֲקֹב" כִּי יִוָּלְדוּ נְקֻדִּים:

מקל לבנה - לפי שהוא דבוק. מַקֵל של לבנה לפיכך הוא פתח. וכן מעשר בקר. ומספד תמרורים. ובלא דבקות, ויך את האתון במקל. בכל רחובות מספד. מעשר מן המעשר.

לח - שאינו יבש.

מחשוף - גילוי, כמו: וזרועך חשופה. חשף ה' את זרוע קדשו.

מקל הקו״‎ף בפתח, בשביל הדבקות דוגמת מעשר בקר וצאן מספד תמרורים.

לבנה לח לבנה, אין בשרו נראה לבן אלא כשהוא לח. אבל הלוז והערמון בשרם לבן בין לחים בין יבשים, לכך הוא אומר לח גבי לבנה.

ולוז היינו שקדים דאמרינן בבכורות תרנגולת לכ״‎א יום וכנגדם לוז באילן. ואין זה קולדר״‎א שהרי יש מחניטתו ועד לקיטתו יותר מכ״‎א יום. ועוד בטנים ושקדים מתורגם בירושלמי משח דבוטנים ומשח דלוזין.

ויפצל אין לו דמיון, והוא לשון חילוק בלשון תלמוד. ועשה מהן מסוכה וגדר להכניס בהם הצאן. ולא יוכלו הנקבות לברוח מפני הזכרים והיו מתעברות לאלתר והיינו דכתיב והיה הקשורים ליעקב.