בְּרֵאשִׁית ל׳ · ל״ה

ויסר. לָבָן ביום ההוא:

את התישים. עִזִּים זְכָרִים:

כל אשר לבן בו. כָּל אֲשֶׁר הָיְתָה בוֹ חֲבַרְבּוּרִית לְבָנָה:

ויתן. לָבָן ביד בניו:

וְאַעְדִּי בְיוֹמָא הַהוּא יָת תְּיָשַׁיָא רְגוֹלַיָא וּרְקוֹעַיָא וְיָת כָּל עִזַּיָא נְמוֹרְתָא וּרְקוֹעֲתָא כֹּל דִּי חִוָּר בֵּהּ וְכָל דִּשְׁחוּם בְּאִמְּרַיָּא וִיהַב בְּיַד בְּנוֹהִי

ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים. שפירש הנקודים והברודים:

הנקודות והטלואות. פי' העקודות והברודות וזה טעם כל אשר לבן בו,

וכל שה חום, כבש שחור, והוא שם תואר, כמו פעול, ומשקלו "סוג לב" (משלי יד יד), ומלת הסר משם על דעת מדקדק גדול שם הפועל להסיר משם ואלה שכרי, ופי' ויתן ביד בניו של יעקב, רק וישם דרך שלשת ימים על לבן הוא, וזה הפי' איננו נכון, כי אין ליעקב בן גדול מראובן, ועוד אין לו ז' שנים, וכן פי' הפרשה, הסר משם כמשמעו לשון צווי, וטעם והיה שכרי כאלה אחר שתסירם:

וענתה בי צדקתי. לפניך היא תעיד כאשר תבא ותראה שכרי, והוא העדר שאפריד לנפשי, אם לא מצאת התישים והעזים עקודים נקודים וברודים, והכבשים שחורים גנוב הוא אתי, והנה אתה הסירות מן הצאן כל עקוד ונקוד וברוד בעזים וכל חום בכשבים:

ויאמר לבן הן. כמו הנה כי הה"א נוסף כמו האלה האל:

ויסר ביום ההוא. לבן הסיר:

וְטַעַם וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי יַעֲקֹב אָמַר סְתָם הָסֵר מִשָּׁם טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְלָבָן חָשַׁשׁ לְזֶרַע הָאָב וְהִפְרִישׁ הַזְּכָרִים וְהַנְּקֵבוֹת, וְהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ הָעֲקֻדִּים אֲשֶׁר לָהֶם לֹבֶן מְעַט בְּרַגְלֵיהֶם בִּמְקוֹם הָעֲקֵדָה, וְהִפְרִישׁ בַּכְּשָׂבִים כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם. וְאִם יִהְיֶה "כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ" לוֹמַר שֶׁהִפְרִישׁ בַּתְּיָשִׁים וּבָעִזִּים כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מַרְאֶה לָבָן בֵּין עָקוּד בֵּין בָּרוּד, יִהְיֶה וְכָל חוּם מוּסָף עַל הַמַּרְאוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. וְטַעַם הוֹסִיפוֹ בִּשְׂכַר הַכְּשָׂבִים חוּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּתוֹלְדֹתָם לִהְיוֹתָם בַּעֲלֵי גְּוָנִין כַּתְּיָשִׁים וְהָעִזִּים, וְאֵין בְּתוֹלֶדֶת הָעִזִּים לִהְיוֹת בָּהֶן חוּם:

ויתן ביד בניו - של לבן.

וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים. אַחַר שֶׁאָמַר יְהִי כִדְבָרֶךָ, שִׁנָּה טַעְמוֹ וְהֵסִיר בַּיּוֹם הַהוּא קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.