בְּרֵאשִׁית ג׳ · ו׳

ותרא האשה. רָאֲתָה דְבָרָיו שֶׁל נָחָשׁ וְהֶנְאוּ לָהּ וְהֶאֱמִינַתּוּ (בראשית רבה):

כי טוב העץ. לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים:

וכי תאוה הוא לעינים. כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם:

ונחמד להשכיל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

ותתן גם לאישה. שֶׁלֹּא תָמוּת הִיא וְיִחְיֶה הוּא, וְיִשָּׂא אַחֶרֶת:

גם. לְרַבּוֹת בְּהֵמָה וְחַיָּה:

וַחֲזַת אִתְּתָא אֲרֵי טַב אִילַן לְמֵיכָל וַאֲרֵי אַסֵּי הוּא לְעַיְנִין וּמְרַגֵּג אִילָנָא לְאִסְתַּכָּלָא בֵהּ וּנְסֵיבַת מֵאִבֵּהּ וַאֲכָלַת וִיהָבַת אַף לְבַעְלַהּ עִמַּהּ וַאֲכָל

ותרא האשה. בלבה:

ונחמד העץ, בעבור שתשכיל ותפקחנה עיניה,

וטעם עמה שיחד אכלוהו וגלתה לו סוד הנחש, והנה לא היה אדם שוגג על כן נענש, ורבים אמרו כי עץ הדעת עץ תאנה בעבור שמצאו "ויתפרו עלה תאנה" (בראשית ג ז), ואלו היה כן היה הכתוב אומר ויתפרו עלה עץ הדעת, גם רבים אמרו שחטה היה, והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן ואינם במקום אחר על כל פני האדמה, והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאות המשגל, וע"כ כסו האדם ואשתו ערותם, ופי' ויתפרו ידוע וכן שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז טו), והמבקשים מחט מהבילים כי בעץ דק יעשו צרכם, וכאשר אכל אדם מעץ הדעת ידע את אשתו וזאת הידיעה כנוי למשגל ובעבור עץ הדעת נקרא כן, גם הנער כאשר ידע הטוב והרע אז יחל לתאות המשגל,:

ועץ החיים. שיוסיף חיים ויחיה האדם שנים רבות ואין מלת לעולם עד עולם ועד, והנה כן "ועבדו לעולם" (שמות כא ו) "וישב שם עד עולם" (ש"א א כב), ורבים אחרים, ומפרשים אמרו בפ' "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כי לא נברא על מתכונת שימות רק כאשר חטא נגזר עליו המות, ורבים ישאלו מה חטאו זרעו, ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה שבה יהיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מן הבהמה, וכבר הביא אחד מרופאי יון ראיות גמורות שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב:

כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל הָיְתָה סְבוּרָה כִּי הוּא מַר וְסַם הַמָּוֶת וְלָכֵן יַזְהִירֵנוּ מִמֶּנּוּ, וְעַתָּה רָאֲתָה כִּי הוּא מַאֲכָל טוֹב וּמָתוֹק:

וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם שֶׁבּוֹ יִתְאַוֶּה וְיָתוּר אַחֲרֵי עֵינָיו:

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל כִּי בוֹ יַשְׂכִּיל לַחְמֹד, וְנִתְּנָה הַתַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְהַחֶמְדָּה בַּשֵּׂכֶל, וְהַכְּלָל כִּי בוֹ יִרְצֶה וְיַחְפֹּץ בְּדָבָר אוֹ בְּהֶפְכּוֹ:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל. הִכִּירָה שֶׁהָיָה עָרֵב לְמַאֲכָל בִּשְׁבִיל טֶבַע הַמָּקוֹם וַאֲוִירוֹ וְרֵיחַ הַפְּרִי:

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. שֶׁכְּבָר אָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת:

גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ. נִפְתָּה לִבּוֹ לִדְבָרֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אִישָׁהּ, וּבִשְׁבִיל הֱיוֹתוֹ עִמָּהּ.

ותרא האשה בלבה כמו וראיתי אני בלבי (ח). ד״‎א ותרא האשה סרסהו ותקח האשה מפריו ותאכל ותרא כי טוב העץ למאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.

גם לאישה לרבות קין ותיומתו שכבר נולדו כמו ששנינו עלו למטה שנים וירדו ארבעה.

ותאכל היא אכלה תחלה כסבורה שאיננה בכלל הצווי (י). ותתן גם לאישה וגו', פרש״‎י שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת. כלומר הקב״‎ה אמר לנו פרו ורבו ומי שיאכל מעץ הדעת כמוני אם בבעלי תתקיים ברכת פרו ורבו גם בי תתקיים.

וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. כִּי בְּכָל חֵטְא יֵשׁ לַיֵּצֶר טוֹב וִכּוּחַ עִם הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי הַיֵּצֶר טוֹב מַבְטִיחוֹ שָׂכָר הָרוּחָנִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַיֵּצֶר הָרָע מֵשִׁיב עָלָיו וְטוֹעֵן כִּי טוֹב לֵילֵךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת הַמֻּחָשׁוֹת לָעַיִן הָרוֹאָה, כִּי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין לְעֵין כֹּל, מִלֵּילֵךְ אַחַר חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה״ - רָאֲתָה דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ וְיָשְׁרוּ בְּעֵינֶיהָ טַעֲנוֹתָיו ״כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם״, שֶׁתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין עַיִן בְּעַיִן, לְאַפּוֹקֵי חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, וְהָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו (הרא״ש שבועות ו:יג).

וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ. מִלַּת ״עִמָּהּ״ פֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עִמָּהּ תָּמִיד וְלֹא יִשָּׂא אַחֶרֶת כְּשֶׁתָּמוּת הִיא. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנָּתְנָה לוֹ בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, כִּי אָז לָחֲצָה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים טז:טז) ״וַתְּאַלְצֵהוּ״. כִּי בִּזְמַן אַחֵר אוּלַי לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לָהּ לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳, וְעַל זֶה אָמַר בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי״. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עִמָּדִי מַמָּשׁ נִצְּחָה אוֹתִי, כִּי לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֵין טַעַם לְהִתְנַצְּלוּת זֶה. וּמַה שֶּׁטָּעַן ״הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ״ אוּלַי כִּוֵּן לוֹמַר דֶּרֶךְ הִתְנַצְּלוּת, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּצִּוּוּי ״מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, וְנֶאֱמַר ״מֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁאֵין אֲנִי רַשַּׁאי לִתְלֹשׁ הַפְּרִי מִן הָעֵץ, אֲבָל אִם הוּא כְּבָר תָּלוּשׁ וְעוֹמֵד, חָשַׁבְתִּי שֶׁמֻּתָּר לִי לְאָכְלוֹ, וְעַתָּה הִיא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וְלֹא אֲנִי לְקַחְתִּיו מִן הָעֵץ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר: מֵאַחַר שֶׁנָּתַתָּ הָאִשָּׁה עִמָּדִי לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין כָּל צָרְכֵי הַבַּיִת, חָשַׁבְתִּי שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁאֵינָהּ מַאֲכֶלֶת אוֹתִי דְּבַר אִסּוּר, עַל כֵּן חָשַׁבְתִּי שֶׁפְּרִי זֶה מֵעֵץ אַחֵר.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לְהַכִּיר הַרְגָּשַׁת הַמַּאֲכָל עַל יְדֵי רְאִיָּה? עוֹד קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים הַרְגָּשַׁת הַפֶּה לְהַרְגָּשַׁת הָעַיִן, הֲלֹא הָעַיִן תַּרְגִּישׁ בָּרְאוּת קֹדֶם שֶׁתַּבְחִין חוּשׁ הַטּוֹעֵם, וְאִם כֵּן קֹדֶם שֶׁאָכְלָה קָדַם יְדִיעַת תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, וּמֵהָרָאוּי לְהַקְדִּים לוֹמַר ״כִּי תַאֲוָה לָעֵינַיִם״? עוֹד מִנַּיִן יָדְעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַשְׂכֵּל? וְאִם עַל הַצְדָּקַת דִּבְרֵי נָחָשׁ הוּא אוֹמֵר, לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה״ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא רָאֲתָה. עוֹד לָמָּה הֶאֱרִיךְ לוֹמַר ב׳ תֵּבוֹת נוֹתָרוֹת תֵּבַת הוּא וְתֵבַת הָעֵץ שְׁנִיָּה בַּכָּתוּב? עוֹד לָמָּה אָמַר תֵּבַת הָעֵץ בַּחֲלֻקָּה ג׳ וְלֹא בַּחֲלֻקָּה ב׳?

אָכֵן הַכָּתוּב יַגִּיד אֹפֶן מְצוּדָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה וְאֵיךְ נִתְרַצֵּית לִשְׁמֹעַ לַמֵּסִית. וְהִנֵּה תִּמְצָא בְּסֵדֶר דְּבָרֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים אֶל הַנָּחָשׁ דִּקְדְּקָה לוֹמַר ״וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״, הֲרֵי זֶה מַגֶּדֶת דַּעְתָּהּ וִידִיעָתָהּ כִּי לֹא נֶאֱסַר לָהּ אֶלָּא הַפְּרִי עַצְמוֹ, אֲבָל הָעֵץ שֶׁל הָאִילָן וַעֲנָפָיו וְעָלָיו לֹא נֶאֱסְרוּ. וּסְבָרָא זוֹ נוּכַל לוֹמַר בָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי דְּרָכִים: אוֹ שֶׁהָאָדָם בְּצַוּוֹתוֹ צִוָּה לָהּ בְּנֹסַח זֶה, אוֹ שֶׁהֲגַם שֶׁאָמַר סְתָם ״עֵץ הַדַּעַת״ וְגוֹ׳, חָשְׁבָה בְּדַעְתָּהּ כִּי לֹא יְצַו הָאֵל אֶלָּא עַל הַפְּרִי, כִּי הָעֵץ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְלֹא תָּבֹא עָלָיו הַמִּצְוָה. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ מַאַמְרֵי קַדְמוֹנֵינוּ (בראשית רבה ט״ו) כִּי כָל עֲצֵי הַגָּן לֹא הָיָה טַעַם בָּעֵץ זוּלַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁהָיָה טַעַם עֵצוֹ וְטַעַם פִּרְיוֹ שָׁוֶה. וְכָאן מוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב כִּי בִּדְבַר הַמֵּסִית לְחַוָּה בָּחֲנָה חַוָּה וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְאָכְלָה מֵהָעֵץ, לֹא מֵהַפְּרִי, כִּי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַטְּעָמִים שֶׁכָּתַבְנוּ, וְלֹא חָשְׁשָׁה לִנְגִיעָה כִּי לֹא נֶאֶסְרָה הַנְּגִיעָה אֶלָּא בַּפְּרִי עַצְמוֹ וְלֹא בָּאִילָן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁלְלָה בְּדַעְתָּהּ אִסּוּר הַנְּגִיעָה לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה י״ט) שֶׁאָמְרוּ שֶׁדְּחָפָהּ וְנָגְעָה וְלֹא מֵתָה, הֶחְלִיטָה אִסּוּר הַנְּגִיעָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּא בְּפֵרוּשׁ בְּדִבְרֵי ה׳.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ. פֵּרוּשׁ: גּוּף הָאִילָן וַעֲנָפָיו רָאֲתָה בָּהֶם מִדָּה מְשֻׁנָּה מִכָּל אִילָנֵי הַשָּׂדֶה, זוֹ הַבְחָנָה רִאשׁוֹנָה. וְלֶהֱיוֹת שֶׁטָּעֲמָה שִׁנּוּי בָּעֵץ, נָתְנָה דַּעְתָּהּ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאִית הַפְּרִי מַה שֶׁלֹּא הִסְתַּכְּלָה מִקּוֹדֶם. כְּשֶׁהֶחְלִיטָה בְּדַעְתָּהּ אֲכִילָתוֹ, כְּשֶׁרָאֲתָה הַשִּׁנּוּי נָתְנָה דַּעְתָּהּ וְרָאֲתָה הַפְּרִי כִּי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת ״הוּא״ חוֹזֵר אֶל הַפְּרִי, שֶׁאִם חוֹזֵר אֶל הָעֵץ לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״הוּא״ אֶלָּא ״וְכִי תַאֲוָה לָעֵינַיִם״, וּמוּבָן שֶׁחוֹזֵר אֶל הָעֵץ כְּמוֹ שֶׁדִּקְדַּקְנוּ לְמַעְלָה. וּכְשֶׁהוֹדִיעַ הַבְחָנַת הַהַשְׂכָּלָה אָמַר ״וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל״, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״הָעֵץ״ לִהְיוֹת כִּי לֹא הָיָה בּוֹ מַאֲמָר הַסָּמוּךְ, כִּי מַאֲמָר הַסָּמוּךְ מְדַבֵּר בַּפְּרִי וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא הַבְחָנָה הַנִּכֶּרֶת בְּלֹא טְעִימָה. וַחֲלֻקָּה זוֹ שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה אֵינָהּ נִבְחֶנֶת בְּחוּשׁ הָרְאִיָּה אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת הָאֲכִילָה, לָזֶה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר וְנֶחְמָד הָעֵץ, פֵּרוּשׁ שֶׁאָכְלָה לְהַשְׂכִּיל שֶׁהִרְגִּישָׁה בּוֹ הַהַשְׂכָּלָה. וּבָזֶה נִתְאַמְּתוּ בְּעֵינֶיהָ דִּבְרֵי הַשָּׂטָן שֶׁאָמַר לָהּ טַעַם שֶׁהִבְדִּילָם ה׳ מֵאֲכִילָתוֹ הוּא לְבַל יִהְיוּ שָׁוִים אֵלָיו. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל - דִּקְדֵּק לוֹמַר ״מִפִּרְיוֹ״ כִּי מֵעֵצוֹ כְּבָר אָכְלָה קוֹדֶם. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַכְּתוּבִים וְכָל הַדִּקְדּוּקִים שֶׁדִּקְדַּקְנוּ עַל נָכוֹן. גַּם טַעַם לִפְעָמִים מַזְכִּיר עֵץ וְלִפְעָמִים פְּרִי. וְטַעַם שֶׁנָּתְנָה לְבַעְלָהּ הוּא לְצַד חִבָּתוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם הוּא יִהְיֶה לֵאלֹהִים וְגוֹ׳.

וְרָאִיתִי לָתֵת טַעַם טוֹב, כִּי אֵין כָּל כָּךְ אַשְׁמָה עַל חַוָּה, כִּי לֹא חָשְׁבָה שֶׁיֵּשׁ בְּרִיָּה בָּעוֹלָם שֶׁבָּרָא ה׳ לְהַבְחִין בָּהּ אַהֲבַת בְּרוּאָיו, שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַשָּׂטָן. וְאִם הָיְתָה יוֹדַעַת זֶה, הָיְתָה חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ וְלֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת אֹזֶן לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו, כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים הֵן הַיּוֹם אֲנָשִׁים צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם מַטִּים אֹזֶן לְפִתּוּיָיו, הֲגַם כִּי יַרְבֶּה חֵלֶק לְשׁוֹנוֹ וְהַפְלָגַת חֵשֶׁק מַעֲדַנֵּי מַטְעַמֵּי אִסּוּרוֹ. וְזֶה הוּא לְצַד שֶׁהִכִּירוּ כִּי הוּא אָוֶן וּמִרְמָה, יוֹרֵד וּמַסְטִין, עוֹלֶה וּמְקַטְרֵג. וְהִיא הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה לֹא עָלָה בְּדַעְתָּהּ כִּי יֶשְׁנָהּ לִבְרִיָּה זוֹ בָּעוֹלָם לְנַסּוֹתָהּ. וְנוֹסָף כִּי הִרְגִּישָׁה בִּטְעִימַת הָעֵץ לְצַד הֱיוֹתוֹ מֻתָּר לְפִי סְבָרָתָהּ, וְרָאֲתָה כִּי מְשֻׁנֶּה הוּא לְשֶׁבַח, וּבְהִצְטָרְפוּת דַּעְתָּהּ שֶׁקַּלָּה מֵאָדָם. אֲבָל אִם הָיְתָה יוֹדַעַת כִּידִיעָתֵנוּ כִּי בָּרָא ה׳ שָׂטָן לְנַסּוֹת יְדִידָיו, אוֹ אִם הָיָה לָהּ טְעִימַת הָעֵץ בְּאִסּוּר וְלֹא הָיְתָה טוֹעֶמֶת, לֹא הָיְתָה שׁוֹלַחַת יָדֶיהָ לֶאֱכֹל.

עוֹד נִרְאֶה לָתֵת טַעַם לְחַוָּה שֶׁמִּהֲרָה לַעֲבוֹר פִּי ה׳, שֶׁהוּא לְצַד שֶׁחָשְׁבָה שֶׁקַּבָּלַת מִצְוָה זוֹ הָיָה בְּטָעוּת, שֶׁלֹּא חָשְׁבָה שֶׁכָּל כָּךְ הָיָה הָעֵץ הַהוּא חָשׁוּב כְּשֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ הַמִּצְוָה. וְתִמְצָא כִּי בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה כַּמָּה בְּרִיתוֹת כָּרַת ה׳ עַל הַתּוֹרָה עִם יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי הוּא דְּבַר צֹרֶךְ וְלֹא תַּסְפִּיק הַמִּצְוָה שֶׁיָּכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וְתִמְצָא עוֹד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח.) שֶׁקִּיְּמוּ בִּימֵי מָרְדְּכַי מַה שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ, לְצַד שֶׁהָיְתָה הַשְּׁבוּעָה הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי צֹרֶךְ בִּשְׁבוּעָה. וּמֵעַתָּה חַוָּה שֶׁלֹּא נִשְׁבְּעָה אֵין עָלֶיהָ חוֹבָה. וַהֲגַם שֶׁקִּבְּלָה, וַאֲמִירָתָהּ לַגָּבוֹהַּ בִּמְקוֹם נֶדֶר הוּא, עִם כָּל זֶה הִיא קַבָּלָה בְּטָעוּת. וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים פֶּרֶק ט׳ (נדרים סו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם, אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַמְיֻשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם, הֻתַּר וְכוּ׳ בְּכָל הַיַּיִן וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא עַצְמוֹ מְצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהֲגַם שֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ הַדָּבָר, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתָּהּ בְּעֵת הַקַּבָּלָה, כְּאָמְרוֹ ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ״ וְגוֹ׳.

וּמֵעַתָּה נִגְלָה לָנוּ כִּי ב׳ סִבּוֹת סִבְּבוּ מִכְשׁוֹל הָאִשָּׁה: הָא׳ הוּא בְּחָשְׁבָהּ שֶׁלֹּא נֶאֱסַר לָהֶם אֶלָּא הַפְּרִי וְלֹא הָעֵץ, אֲשֶׁר לְצַד זֶה שָׁלְחָה יָדָהּ וְטָעֲמָה הָעֵץ וְנִתְקַיְּמוּ לָהּ דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ. וְהַב׳ שֶׁלֹּא יָדְעָה בִּשְׁעַת הַצִּוּוּי כִּי הָעֵץ הוּא מַחְכִּים אוֹכְלָיו, שֶׁאִם הָיְתָה יוֹדַעַת בִּתְחִלַּת הַמִּצְוָה שֶׁעַל מְנָת כֵּן הַבּוֹרֵא מְצַוֶּה לָהּ, לֹא הָיָה נִשְׁאָר מָקוֹם לַמֵּסִית אַחַר שֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁיָּדְעָה מַעֲלָתוֹ.

וְהִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, הוּא הַנָּחָשׁ שֶׁעָתִיד לָבוֹא בִּטְעָנוֹת אֵלּוּ, וּבְכֶסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק שָׁלַל ב׳ דְּבָרִים אֵלּוּ בְּאָמְרוֹ (בראשית ב:יז): ״וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ״, הֲרֵי שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״וּמֵעֵץ״ לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ הָעֵץ, וְהוֹדִיעַ גַּם כֵּן כִּי הוּא מַחְכִּים וְיֵשׁ בּוֹ דַּעַת הַבְחָנַת טוֹב וְכוּ׳, וְעַל מְנָת כֵּן גָּזַר אוֹמֶר לְבַל יֹאכְלוּ אֲפִלּוּ מֵהָעֵץ. וּבָזֶה אֵין מָקוֹם לַמֵּסִית לְהָסִית, אֶלָּא שֶׁהָאָדָם לֹא אָמַר הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן לְהָאִשָּׁה, כַּמּוּבָן מִתּוֹךְ דְּבָרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדַּקְנוּ מִמַּה שֶׁאָמְרָה לַנָּחָשׁ שֶׁהָאִסּוּר הוּא בַּפְּרִי וְלֹא דִּקְדְּקָה לוֹמַר עֵץ הַדַּעַת, גַּם מֵאָמְרוֹ ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה וְגוֹ׳ וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל״ הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה מִתְּחִלָּה.

וְטַעַם הָאָדָם שֶׁלֹּא אָמַר לָהּ לְחַוָּה, לֹא רָצָה לְהוֹדִיעָהּ כִּי יֵשׁ בּוֹ מַעֲלָה זוֹ שֶׁמַּחְכִּים אוֹכְלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַגְדִּיל בְּלִבָּהּ תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יָדַע כִּי הָאוֹיֵב בַּחֶדֶר. גַּם לֹא חָשׁ לוֹמַר לָהּ אִסּוּר הָעֵץ בְּחָשְׁבוֹ כִּי אֵין טַעַם בָּעֵץ לְצַוֹּתָהּ עָלָיו. וַהֲגַם שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״וּמֵעֵץ הַדַּעַת״, חָשַׁב שֶׁאֵין דָּבָר זֶה בְּדִיּוּק, וְהַכַּוָּנָה הִיא עַל מַה שֶׁבָּעֵץ שֶׁהוּא הַפְּרִי, כִּי הָעֵץ כְּבָר הִשִּׂיג מִשְּׁאָר אִילָנוֹת כִּי אֵין בּוֹ טַעַם וְלֹא תָּבֹא עָלָיו הַצַּוָּאָה. וּשְׁגָגָה זוֹ נוֹלְדָה מִשִּׁגְגַת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר שִׁנְּתָה עֵץ הַדַּעַת מִשְּׁאָר עֲצֵי הַגָּן, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ (בראשית א:יב), וְלָזֶה לָקוּ חַוָּה וְהָאָדָם וְהָאֲדָמָה כִּי כֻלָּם שָׁגוּ, וְשֶׁל חַוָּה גָּדוֹל מִכֻּלָּן.