וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

עשו שואל את אביו אם ברכה אחת בלבד היתה לו, ומבקש שיברך גם אותו, ונושא את קולו ובוכה. רש״י מסביר שהה״א במילה ״הברכה״ משמשת לשון תמיהה, כלומר: האם רק ברכה אחת יש לך. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואמר עשו לאביו הברכה אחת היא לך אבי, ברך גם אני אבי, וירם עשו קולו ובכה. הפסוק מתאר את שברון ליבו של עשו, המתחנן לקבל ברכה כלשהי מאביו, ואת בכיו הגלוי. בקשתו ״הברכה אחת היא לך״ מבטאת תקווה שאולי נותרה ברכה נוספת שאפשר להעניק לו. בכיו של עשו מעורר רחמים, ובעקבותיו ייעתר יצחק ויעניק לו ברכה משלו, גם אם היא נופלת במעלתה מן הברכה שקיבל יעקב, כפי שיתברר בפסוקים הבאים.