וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. וָי״ו שֶׁל ״וְיִתֶּן״ מְיֻתֶּרֶת, וְדָרְשׁוּ רז״ל (בראשית רבה סו, ג) יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵין בָּהֶם דֵּי לְהָשִׁיב ״כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם״ (ישעיהו נט, יח) אוֹתָן הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר עִמּוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן דֶּרֶךְ תַּשְׁלוּמִין. וּבְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְדִּים אֶת טוֹבוֹתָיו בְּכָל נְתִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נט, יא) ״אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי״, וּכְתִיב (שם כא, ד) ״כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב״, וּכְתִיב (איוב מא, ג) ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״. וּלְפִי הַנָּחָה זוֹ, אִם יִהְיֶה עִם הָאָדָם דְּבַר בְּלִיַּעַל לֵאמֹר הֲרֵי הֶעָבָר אַיִן, וּמַה בֶּצַע כִּי נַעֲבֹד אֶת ה׳ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה לִי חוֹב עָלָיו, אַף אַתָּה תָּשִׁיב אֲמָרֶיךָ וְצֵא תֹּאמַר לוֹ ״פּוֹק חֲזֵי מַאי עַמָּא דָּבַר״, כִּי מִנְהַג הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹתְנִים בְּהַקָּפָה, כְּשֶׁהַלּוֹקֵחַ מְשַׁלֵּם לוֹ חוֹב הַיָּשָׁן אָז הַסּוֹחֵר הַמּוֹכֵר חוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ שֵׁנִית בְּהַקָּפָה, וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ הַחוֹב הַיָּשָׁן, שׁוּב אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ סְחוֹרָה. כָּךְ הַחֶנְוָנִי הַמַּקִּיף הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, כְּשֶׁאָדָם מְשַׁלֵּם בְּמִצְווֹתָיו הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ בְּהַקָּפָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן.
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ הַגַּן עֵדֶן, וּמִזֶּה שָׁפַט יִצְחָק שֶׁזֶּה הַנִּכְנָס שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קלג:ג). עַל כֵּן אָמַר ״וְיִתֶּן״ בְּוָי״ו הָעִטּוּף, לוֹמַר שֶׁנּוֹסָף עַל הַהַצְלָחָה הָרוּחָנִית הַצְּפוּנָה לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, ״וְיִתֶּן לְךָ״ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה ״מִטַּל הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳ (בראשית כז:כח), כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁוָּי״ו שֶׁל וְיִתֵּן הוֹרָאָה שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ הָאָדָם עַל הַנֵּס, אֶלָּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמַה שֶּׁיֶּחְסַר הַטֶּבַע יְשַׁלֵּם הַנֵּס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה טו יח) ״יָכוֹל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר ׳בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׳״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְיִתֵּן״, רוֹצֶה לוֹמַר: אַחַר שֶׁעָשִׂיתָ כְּבָר כָּל אֲשֶׁר הָיָה בְּכֹחֲךָ לַעֲשׂוֹת, אָז גַּם ה׳ יִתֵּן לְךָ מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פה יב) ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף, גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״ וְגוֹ׳. כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ אַתָּה לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתְךָ, אָמְנָם בֶּאֱמֶת דַּוְקָא, כִּי לֹא יִשְׁלַח ה׳ עֶזְרוֹ לְמִי שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלּוֹת וְתַחְבּוּלוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת לֹא בְּצֶדֶק וְלֹא בֶּאֱמֶת וּמִשְׁפָּט, אֲבָל לְמִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה יְשַׁלֵּם ה׳ עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁהַפְּעֻלּוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת נִצְמָחִים תְּחִלָּה מֵאֶרֶץ, אָז עַל צַד הַחֶסֶד הִשְׁקִיף ה׳ מִמְּרוֹמוֹ, וּבְמָה הִשְׁקִיף? ״גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ״. בְּמִלַּת ״גַּם״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן, וְהוּא מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ.
