בְּרֵאשִׁית כ״ו · ג׳

גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כׇּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃

במילים פשוטות

ה' מבטיח ליצחק: ״גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך״. רש״י מבאר ש״האל״ פירושו האלה. הרמב״ן מסביר שאין צורך להבטיח ליצחק שלא יעבור ה' על השבועה שנשבע לאביו, כי ה' אינו אדם להינחם, אלא הבטחה זו באה מפני שלאברהם אין זרע אחר בעל ברית לאלוהים אלא יצחק. הכתוב מחדש שברכת אברהם ושבועתו עוברות ליצחק, שהוא ממשיך הברית והירושה בארץ.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

האל. כְּמוֹ הָאֵלֶּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דּוּר בְּאַרְעָא הָדָא וִיהֵי מֵימְרִי בְסַעְדָךְ וְאֵבָרְכִנָךְ אֲרֵי לָךְ וְלִבְנָיךְ אֶתֵּן יָת כָּל אַרְעָתָא הָאִלֵּין וְאָקֵם יָת קְיָמָא דִּי קַיֵּמִית לְאַבְרָהָם אֲבוּךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּבְטִיחַ הקב"ה אֶת יִצְחָק שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְאָבִיו, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (שמואל א טו כט), וְאַבְרָהָם אֵין לוֹ זֶרַע אַחֵר בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים, וְהַשְּׁבוּעָה אֵינֶנָּה עַל תְּנַאי, כִּי בְּיַעֲקֹב הֻצְרַךְ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו לוֹמַר שֶׁבּוֹ יִתְקַיֵּם הַבְּרִית וּבְזַרְעוֹ (בראשית ל"ה:י"ב), לֹא בְּעֵשָׂו. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה" יֵחָשֵׁב שְׁבוּעָה, וּלְכָךְ תָּמִיד יֹאמַר בַּתּוֹרָה (שמות לג א) "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב", "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ" (שם לב יג), כִּי לֹא מָצָאנוּ שְׁבוּעָה לְיִצְחָק בִּלְתִּי זֹאת. וְרָצָה הקב"ה לְהִשָּׁבַע לְכָל אֶחָד מִן הָאָבוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי כָּל אֶחָד לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית, וְשֶׁתִּהְיֶה זְכוּת כָּל אֶחָד עוֹמֶדֶת לְפָנָיו עִם זַרְעָם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תַּסְפִּיק, תּוֹסֶפֶת זְכוּת וְכָבוֹד הוּא לָהֶם. וְלָכֵן אָמַר (ויקרא כו מב) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר", כִּי כֻּלָּם בַּעֲלֵי בְּרִית לֵאלֹהִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוֹסִיף לוֹ לְיִצְחָק בַּשְּׁבוּעָה הַזֹּאת שֶׁיְּקַיֵּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִיו, שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּרָכָה בָּעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִיו "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וַהֲקִמֹתִי בְּךָ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ, כִּי אַתָּה בְּרָכָה בָּעַמִּים. וְכֵן אָמַר עוֹד בְּיַעֲקֹב (בראשית כ"ח:י"ד) "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ":

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי לך ולזרעך וגו' - ובשביל שנתתי לו ולזרעו את הארץ הזאת צויתי לו לצאת מארצו וממולדתו, כדכתיב שם: אל הארץ אשר אראך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וְאַתָּה גּוּר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן:

וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן עַתָּה חֶסְרוֹן מִרְעֶה, אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְלֹא תֶחְסְרוּ מִרְעֶה:

וַאֲבָרְכֶךָּ. בְּמָמוֹן וּבְמִקְנֶה, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ:

כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן וַהֲקִימוֹתִי אֶת הַשְׁבוּעָה. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁתָּגוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָזֶה אֵיטִיב לְךָ, הוּא כִּי כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לָתֵת לוֹ וּלְזַרְעוֹ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּלְפִיכָךְ בִּהְיוֹתְךָ גֵּר בָּהּ תִּהְיֶה נְשִׂיא אֱלֹהִים בְּתוֹכָהּ וְתִקְנֶה בָּהּ חֲזָקָה לְהוֹרִישָׁהּ לְזַרְעֲךָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והקמתי את השבועה וגו׳‎ ונתתי לזרעך וגו', ולא לישמעאל אעפ״‎י שהוא מזרעו של אברהם אביך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ וְגוֹ׳. אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בִּכְלַל נְתִינַת הָאָרֶץ הִיא, וְלָזֶה גַּם כֵּן הִסְכִּים רַמְבַּ״ן, וְאָמְרוֹ לְךָ הַבְטָחָה זוֹ אוּלַי שֶׁהִיא עַל מַה שֶׁהִצְלִיחַ הוּא שָׁם דִּכְתִיב (בראשית כו:יב) ״וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא״ וְגוֹ׳. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה הוּא בָּהּ לְזֶרַע. וְאוּלַי כִּי לֹא הֶחֱזִיק אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּחֲזָקָה הָרִאשׁוֹנָה, לָזֶה רָצָה ה׳ שֶׁיַּחֲזִיק יִצְחָק בָּהּ, וְהוּא הֶחֱזִיק בָּהּ בַּחֲזָקָה מְעֻלָּה שֶׁחָרַשׁ וְזָרַע, וְלָזֶה דִּקְדֵּק ה׳ בִּדְבָרָיו לוֹמַר ״אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל״.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַבְטִיחוֹ כִּי אֵין לְיִשְׁמָעֵאל חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּהַבְטָחוֹת אַבְרָהָם, זוּלַת לְיִצְחָק לְבַד, וְהוּא אָמְרוֹ לְךָ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וּלְזַרְעֲךָ לִשְׁלוֹל חֵלֶק מִבָּנָיו, כִּי דַוְקָא אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא זַרְעוֹ, דִּכְתִיב (בראשית כ״א:י״ב) ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (נדרים לא.) וְלֹא כָּל יִצְחָק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל