וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃

וַהֲוָה כַפְנָא בְּאַרְעָא בַּר מִכַּפְנָא קַדְמָאָה דִּי הֲוָה בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם וַאֲזַל יִצְחָק לְוַת אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּפְלִשְׁתָּאֵי לִגְרָר

מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוּלַי לֹא הָיָה רָעָב בָּעוֹלָם עַד יְמֵי אַבְרָהָם (פרקי דר"א כו), וְעַל כֵּן יִמְנֶה הַכָּתוּב מִמֶּנּוּ, כִּי מָה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה לְהַגִּיד כִּי הָיוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, וּמְסַפְּרִים עָלָיו שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יָרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם, וְשָׁם עָשָׂה לוֹ הַשֵּׁם כָּבוֹד גָּדוֹל. וְלָכֵן הָיָה יִצְחָק חָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו לֵרֵד שָׁם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה". וְטַעַם הַמְּנִיעָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סד ג), אַתָּה עוֹלָה תְּמִימָה וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַי לְךָ. וּלְדַעְתִּי נִכְלַל עוֹד בָּעִנְיָן רְמִיזָה בֶּעָתִיד, כִּי גְּלוֹת אַבְרָהָם אֶל מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב רֶמֶז שֶׁיִּגְלוּ בָּנָיו שָׁם, וְלֶכְתּוֹ אֶל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיָה גָּלוּת כִּי שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב בִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל יְרִידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שָׁם מִפְּנֵי הָרָעָב יִרְמֹז לְגָלוּת, כִּי גָּלָה מִמְּקוֹמוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְהִנֵּה הָיָה גְּלוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהִיא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וְיִרְמֹז לְגָלוּת בָּבֶל שֶׁהוּא מְקוֹם מְגוּרֵי אֲבוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וְדַע כִּי הַגָּלוּת הַנִּזְכָּר יִרְמֹז לְמַעֲשֵׂה יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁם רַק הַגָּלוּת וְהַפַּחַד, וּמִתְּחִלָּה אָמַר "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת", וּלְיָמִים חָזַר בּוֹ וְאָמַר "לֵךְ מֵעִמָּנוּ", וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ אֵלָיו בִּבְרִית. וְכֵן גָּלוּת בָּבֶל, גָּלוּ שָׁם מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, וּמֵעֵת הֱיוֹתָם שָׁם לֹא עֲבָדוּם וְלֹא עִנּוּ אוֹתָם, אֲבָל הָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם שָׂרִים בַּמַּלְכוּת, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל" (עזרא א ג), וְהִזְהִירוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְהַפַּחוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן בִּטְּלוּ הַבִּנְיָן, וַהֲוָת בָּטְלָא עַד זְמַן וְעִדָּן, אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ וְנָתְנוּ רְשׁוּת בַּבִּנְיָן, וְהִזְהִירוּ וְאָמְרוּ "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי" (שם ו י):

אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים לֹא נוֹדַע אִם הוּא אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוֹ שֶׁכָּל מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בָּעֵת הַהִיא יִקָּרֵא כֵן, כִּי גַּם בִּימֵי דָּוִד יִקָּרֵא אֲבִימֶלֶךְ. וְדַעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁהָיָה בְּנוֹ. וְטַעַם "וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ", כִּי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, וְהָלַךְ אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּעַל בְּרִית אָבִיו, אוּלַי יֵיטִיב עִמּוֹ בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לֵרֵד לְמִצְרַיִם. וְהִנֵּה אֲבִימֶלֶךְ מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא נָגַע בּוֹ וְלֹא בְּבֵיתוֹ כְּלָל, אֲבָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הֵמָּה בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה עַל אִשְׁתּוֹ, וְהוּא אָמַר "אֲחוֹתִי הִיא", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָגַע בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְלֹא אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו, כִּי הָיוּ נִזְכָּרִים בְּעִנְיַן אַבְרָהָם. וּלְכָךְ אָמַר "כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם", יֹאמַר אֲנִי לֹא נָגַעְתִּי בָּהּ וְנִשְׁמַרְתִּי מִמֶּנָּה, אֲבָל קָרוֹב הָיָה שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאָרֶץ, וְהָיִיתָ מֵבִיא עָלֵינוּ אָשָׁם כַּאֲשֶׁר הָיָה עָלֵינוּ חֵטְא בְּעִנְיַן אָבִיךָ:

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם - כדכתיב: ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לא הוצרך פסוק זה, אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים, כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלשתים, דרך קצרה, כדכתיב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולכך אמר לו הקב"ה: אל תרד מצרימה לפי שיודע הקב"ה שהיה יורד למצרים.

אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם. כִּי מֵאָז עַד עַתָּה לֹא הָיָה שָׁם רָעָב כָּבֵד כָּמוֹהוּ שֶׁיַּשִּׂיא יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לָצֵאת מִמֶּנָּה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַבְרָהָם:

וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ. לִטּוֹל רְשׁוּת מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ מוּסָר, בִּהְיוֹתוֹ חָפֵץ אָז לָצֵאת מֵאַרְצוֹ מִפְּנֵי הָרָעָב.

ויהי רעב בארץ וכסבור היה יצחק שמיד היה מתחיל גלות מצרים אמר לו הקב״‎ה אל תרד מצרימה, כלומר אין הגלות העתיד להיות במצרים מתחיל מעכשיו.

מלבד הרעב הראשון למדך הכתוב שזה שני היה וכן תרגם רב יוסף במגילת רות.

וילך יצחק אל אבימלך שהיה בעל ברית של אביו.

מלך פלשתים גררה דעתו של יצחק היה לירד במצרים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא.