עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל. וּלְהַלָּן אָמַר ״יִשְׁכֹּן״ (בראשית טז יב). פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: עַד שֶׁלֹּא מֵת אַבְרָהָם יִשְׁכֹּן, מִשֶּׁמֵּת אַבְרָהָם נָפָל. וְאִם נְקַבֵּל שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי לֹא מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה כִּי אִם בָּזֶה שֶׁהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו, וְאִם כֵּן אִיפְּכָא מִבַּעְיָא לֵיהּ: בְּחַיֵּי אַבְרָהָם הָיָה רָאוּי לוֹ לִפּוֹל, וְלֹא בְּמוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה אַחַר כָּךְ תְּשׁוּבָה, וְלָמָּה יִפּוֹל? וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה: כָּל ״נָפָל״ מַשְׁמַע לְשֶׁעָבַר, וְ״יִשְׁכֹּן״ מַשְׁמַע לְהַבָּא. אִם כֵּן, וַדַּאי פֵּרוּשׁוֹ ״נָפָל״ לְשֶׁעָבַר, הַיְינוּ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְ״יִשְׁכֹּן״ לְהַבָּא, לוֹמַר שֶׁעָתִיד שֶׁיִּשְׁכֹּן אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. וְנוּכַל לְפָרֵשׁ ״נָפָל״ לְשׁוֹן הַכְנָעָה, כִּי כֵן דֶּרֶךְ כָּל מַכְנִיעַ שֶׁנּוֹפֵל לִפְנֵי כָּל אָדָם, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִפּוֹל לִפְנֵי יִצְחָק - אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָטָן מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם הוֹלִיכוֹ לְפָנָיו וְנִכְנַע לוֹ - כָּךְ גַּם לִפְנֵי כָל אֶחָיו נִכְנַע, וְהַיְינוּ נְפִילָה. וּבָזֶה יְתוֹרַץ גַּם כֵּן קֻשְׁיַת רַשִׁ״י, כִּי קֹדֶם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה ״יִשְׁכֹּן״, כִּי לֹא נִכְנַע, וְאַחַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה ״נָפָל״, רְצוֹנִי לוֹמַר נִכְנַע מִפְּנֵי כָל אֶחָיו, וּנְפִילָה זוֹ הִיא תַּקָּנָתוֹ.