בְּרֵאשִׁית כ״ד · ס״א

וַתָּ֨קׇם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃

במילים פשוטות

רבקה ונערותיה קמות, רוכבות על הגמלים והולכות אחרי האיש, והעבד לוקח את רבקה והולך. הרמב״ן מבאר שהעבד לקח את רבקה עמו כדי לא להיפרד ממנה ולשמרה בדרך מכל מכשול. אבן עזרא מסביר שהעבד היה הולך עם רבקה ומורה את הדרך לפניהם. ספורנו מבאר שהעבד לקח את רבקה מיד שלוחי האב, ובהיותה נשואה לגמרי הייתה גבירה. בפשט הפסוק, רבקה יוצאת לדרך עם נערותיה, רוכבת על הגמלים ומלווה בעבד המורה את הדרך ושומר עליה. היציאה למסע מסמלת את המעבר של רבקה מבית משפחתה אל ייעודה החדש כאשת יצחק, כשהעבד הנאמן דואג לשלומה לאורך כל הדרך.
מבוסס על רמב״ן, אבן עזרא, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְקָמַת רִבְקָה וְעוּלֶמְתָּהָא וּרְכִיבָא עַל גַּמְלַיָּא וְאָזְלָּא בָּתַר גַּבְרָא וּדְבַר עַבְדָּא יָת רִבְקָה וַאֲזָל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ותרכבנה. על הגמלים שהביא העבד:

וַיֵלַך. פתוח ואם הוא סוף פסוק, ולא נקמץ כי בתחלה היה בפתח קטן, ולא יוכל לעלות שתי מדרגות, וכן כל ויֹאמַר

וטעם ויקח העבד את רבקה וילך, הוא היה הולך עם רבקה ולא הרגיש עד בא יצחק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי אַחַר שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת שֶׁתֵּלֵךְ רִבְקָה וּמֵינִקְתָּהּ וְעֶבֶד אַבְרָהָם וַאֲנָשָׁיו, קָמָה רִבְקָה וְקָרְאָה נַעֲרוֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ, כִּי הוּא מוֹרֶה הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם.

וְטַעַם וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ, לְסַפֵּר בִּזְרִיזוּתוֹ, כִּי אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִן הָעִיר וַתֵּלַכְנָה כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרָיו, לָקַח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה עִמּוֹ, לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה לְשָׁמְרָהּ בַּדֶּרֶךְ מִכָּל מִכְשׁוֹל. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ"ד:ס"א) כִּי טַעְמוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִם רִבְקָה, וְלֹא הִרְגִּישׁ עַד שֶׁבָּא יִצְחָק וּפָגַע בּוֹ:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה. מִיָּד שְׁלוּחֵי הָאָב שֶׁמָּסְרוּ לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל (כתובות מח.), וּבִהְיוֹתָהּ אָז נְשׂוּאָה לְגַמְרֵי הָיְתָה גְּבֶרֶת, וְהָיָה הָאִישׁ אָז עֶבֶד לָהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל