בְּרֵאשִׁית כ״א · ט״ו

ויכלו המים. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ חוֹלִים לִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה:

וּשְׁלִימוּ מַיָּא מִן רָקְבָּא וּרְמַת יָת רַבְיָא תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא

תחת אחד השיחים. האילנים:

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד גָּבְרָה עָלָיו הַצִּמְאָה וְלֹא יָכוֹל לָלֶכֶת, וְהִשְׁכִּיבַתּוּ אִמּוֹ תַּחַת הָאִילָן מֻשְׁלָךְ וְנֶעֱזָב, אוֹ כְּעִנְיַן "וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת" (דברים כט כז), "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ" (תהלים נא יג), עִנְיַן שִׁלּוּחַ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, "וַתַּשְׁלֵךְ", כִּי לְקַחְתּוֹ בְּחֵיקָהּ בְּעֵת שֶׁנֶּחְלַשׁ בַּצָּמָא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר נג יג) שֶׁהָיָה חוֹלֶה בְּעֵת שֶׁשִּׁלְּחוֹ, וְשָׂם עַל שִׁכְמָהּ אֶת הַיֶּלֶד, וְזֶה הַטַּעַם "וַתַּשְׁלֵךְ". וְהָיָה כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה לְאַבְרָהָם מִפְּנֵי שֶׁצֻּוָּה לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר שָׂרָה, וְהִיא צִוְּתָה לְהוֹצִיאוֹ מִיָּד, וּבְמִצְוָתָהּ לֹא נָתַן לָהֶם כֶּסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים נוֹשְׂאִים אוֹתָם:

ויכלו המים מן החמת קודם שבאתה למלון שהרי אברהם לא נתן לה מים אלא שעור כדי שתבא אל הישוב והיא הלכה ותתע בדרך.

ותשלך את הילד לא מפני שהיה על שכמה משעה שיצאה מבית אברהם אלא כשחלה נתנתו על שכמה ובראותה שנפשו יצאה השליכתו.