וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

ה׳ מוסיף שגם את בן האמה ישים לגוי, כי זרע אברהם הוא. הספורנו מבאר שאין ראוי שאברהם ידאג על גירוש הבן, כי מגרש את בן האמה ולא את בנו, ומכל מקום ה׳ ישימנו לגוי כי זרע אברהם הוא, לא שיהיה ראוי לכך מצד עצמו. הפסוק מרגיע את אברהם באשר לעתיד ישמעאל: אף שיגורש, ה׳ יעשה אותו לגוי גדול בזכות היותו זרע אברהם. יש כאן איזון בין הצורך להפריד את ישמעאל מיצחק לבין ההבטחה שישמעאל לא יאבד אלא יזכה לעתיד משלו. ה׳ מבטיח שהפרדת ישמעאל אינה מבטלת את ברכתו - הוא יהיה לעם. בכך מוקל על אברהם הצער שבגירוש: בנו ישמעאל לא ייעזב לגורלו אלא יזכה בהמשך גדול בזכות אביו, אף שהברית עצמה שמורה ליצחק.