בְּרֵאשִׁית כ״א · י׳

וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃

במילים פשוטות

שרה אומרת לאברהם לגרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה עם בנה עם יצחק. רש״י מבאר את הדיוק ״עם בני עם יצחק״: מכיוון שהוא בני, אפילו אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אף אם אינו בני - אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתי המעלות בו. הספורנו מסביר שבעצת הגר עשה הבן שהוציא דיבה כדי שיירש בנה את הכול. הפסוק מוסר את בקשת שרה הנחרצת: להרחיק את הגר וישמעאל כדי שישמעאל לא יירש עם יצחק. שרה חוששת מהשפעת ישמעאל ומזכות הירושה שלו. בקשתה נובעת מדאגה לעתיד יצחק וממשות הברית. אף שהדבר קשה לאברהם, שרה מבקשת הפרדה ברורה, שתבטיח שהברית תימשך דרך יצחק בלבד.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עם בני עם יצחק. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא בְנִי אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ הָגוּן כְּיִצְחָק, אוֹ הָגוּן כְּיִצְחָק אֲפִלּוּ אֵינוֹ בְנִי, אֵין זֶה כְדַאי לִירַשׁ עִמּוֹ, קַ"וָ עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, שֶׁשְּׁתֵיהֶן בּוֹ (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמֶרֶת לְאַבְרָהָם תָּרֵךְ אַמְתָא הָדָא וְיָת בְּרַהּ אֲרֵי לָא יֵרַת בַּר אַמְתָא הָדָא עִם בְּרִי עִם יִצְחָק

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. כִּי בַּעֲצָתָהּ עָשָׂה הַבֵּן שֶׁהוֹצִיא דִּבָּה לְמַעַן יִירַשׁ בְּנָהּ אֶת הַכֹּל, לְפִיכָךְ גָּרֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דִּין שֶׁיִּירַשׁ אֲפִלּוּ בִּקְצָת.

כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה. שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָס אַחֲרֶיךָ שֶׁהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי לא יירש מתוך דבריה של שרה למדנו, שהיה מבקש בכורה פי שנים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת. וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁגֵּרְשׁוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַחֲזוֹר לִירֻשָּׁתוֹ אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו? וְנִרְאֶה שֶׁעַל יְרֻשַּׁת הַמַּעֲשִׂים הוּא מְדַבֵּר, כִּי רָאֲתָה שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, מִצַּד שֶׁהָיָה בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית הוֹלִידָה בְּדוֹמֶה לָהּ, כִּי כָל הַמִּצְרִיִּים שְׁטוּפֵי זִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג כ) ״וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם״, וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. עַל כֵּן אָמְרָה שָׂרָה לְגָרְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד יִצְחָק מִמַּעֲשָׂיו. וְאִם תֹּאמַר אַדְּרַבָּה, שֶׁמָּא יִצְחָק יַהַפְכוֹ וְיַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב, עַל זֶה אָמְרָה יָדַעְתִּי בִּנְבוּאָה כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי מִמַּעֲשֵׂה אָבִיו אַבְרָהָם הַטּוֹבִים, וְעַל כֵּן נִשְׁאַר הַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִלְמַד יִצְחָק מִמֶּנּוּ. וְיוֹתֵר עִנְיַן פָּרָשָׁה זוֹ עַיֵּן לְהַלָּן פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה בְּפָסוּק ״וּשְׁמָהּ קְטוּרָה״ (בראשית כה א).

מקור: ספריא · נחלת הכלל