בְּרֵאשִׁית ט״ו · י״ב

והנה אימה וגו'. רֶמֶז לְצָרוֹת וְחשֶׁךְ שֶׁל גָּלִיּוֹת:

וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁינְתָא נְפָלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָתָא קְבֵל סַגִי נְפָלַת עֲלוֹהִי

ויהי השמש לבוא. זה לנו לאות כי ויקח לו את כל אלה ביום אחד שהקיץ ממחזה הנבואה:

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת דָּרְשׁוּ בּוֹ רֶמֶז לְשִׁעְבּוּד אַרְבַּע גָּלִיּוֹת, כִּי מָצָא הַנָּבִיא בְּנַפְשׁוֹ אֵימָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ גָּדְלָה הַחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הִיא נוֹפֶלֶת עָלָיו כְּמַשָּׂא כָבֵד תִּכְבַּד מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ (ב"ר מד יז), "אֵימָה" זוֹ בָּבֶל, "חֲשֵׁכָה" זוֹ מָדַי שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, "גְּדוֹלָה" זוֹ מַלְכוּת אַנְטִיוֹכֻס, "נוֹפֶלֶת עָלָיו" זוֹ אֱדוֹם. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה לְאַבְרָהָם כִּי כְּשֶׁהקב"ה כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית לָתֵת הָאָרֶץ לְזַרְעוֹ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם אָמַר לוֹ כִּמְשַׁיֵּר בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּבָנָיו וְיִמְשְׁלוּ בְּאַרְצָם, וְזֶה בְּעַל מְנָת אִם יֶחְטְאוּ לְפָנָיו, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹדִיעוֹ בְּבֵאוּר גָּלוּת אַחֶרֶת שֶׁיִּגְלוּ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁכְּבָר נֶעֱנַשׁ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית י"ב:י'):

ויהי השמש לבוא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה.