בְּרֵאשִׁית י״ג · י״ד

אחרי הפרד לוט. כָּל זְמַן שֶׁהָרָשָׁע עִמּוֹ הָיָה הַדִּבּוּר פּוֹרֵשׁ מִמֵֶּנּוּ:

וַיְיָ אֲמַר לְאַבְרָם בָּתַר דְאִתְפָּרֶשׁ לוֹט מֵעִמֵהּ זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחֲזֵי מִן אַתְרָא דְאַתְּ תַּמָן לְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדִינְחָא וּלְמַעֲרָבָא

אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט. וְלֹא אָמַר זֶה בִּהְיוֹת לוֹט עִמּוֹ, פֶּן בִּכְבוֹדוֹ יִתְיַמְּרוּ וְיִתְגָּאוּ לוֹט וְרוֹעָיו וְיִתְאַמְּצוּ לִגְזֹל:

וה׳‎ אמר, אחרי הפרד לוט מעמו לא כוונת יפה, אם כוונת שדי לך במה שחלקת עם לוט.

אחרי הפרד לוט מעמו שלא יהא ללוט טענה על אברהם אני חבירך ויהיה לי חלק עמך בארץ.

וַה׳ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ. פֵּרַשׁ רַשִׁ״י: כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הָרָשָׁע עִמּוֹ, פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּר. וּמַקְשִׁים כָּאן, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָם״ (בראשית יב:ז) וְהָיָה לוֹט עִמּוֹ. וְנִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵּי, כִּי בְּהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ״ (בראשית יב:ז). וְהַבְטָחָה זוֹ הִיא שֶׁעָמְדָה לְרוֹעֵי לוֹט לְהַטְעוֹתָם וְלוֹמַר: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל אַבְרָם הִיא, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְעַל כֵּן הָיוּ מַרְעִין בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדֵה אַחֵר. וְאִם לַדִּין יֵשׁ תְּשׁוּבָה עַל טַעֲנָתָם, כִּי לֹא זָכָה בָּהּ אַבְרָם כָּל עִקָּר, כִּי לֹא נִתַּן הָאָרֶץ רַק לְזַרְעוֹ וְלֹא לוֹ, וְאִם כֵּן מִסְתַּמָא לֹא יַסְכִּים לוֹט עִם רוֹעָיו, וְהֵמָּה הָיוּ רוֹעֵי בָּקָר וְלֹא מֵחָכְמָה שָׁאֲלוּ עַל זֶה. אֲבָל בְּהַבְטָחָה זוֹ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״ (בראשית יג:טו), נִשְׁמָע מִזֶּה כִּי אַבְרָם עַצְמוֹ זָכָה בָּאָרֶץ. עַל כֵּן לֹא נֶאֶמְרָה הַבְטָחָה זוֹ לְאַבְרָם עַד אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלֶה עַצְמוֹ בְּהַבְטָחָה זוֹ יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, וְיָבֹא לִגְזֹל בְּפַרְהֶסְיָא לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״ יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת וָאֵרָא בְּאֵיזוֹ עִנְיָן זָכָה אַבְרָם בָּאָרֶץ.

דָּבָר אַחֵר, כִּי מַה שֶּׁנִּרְאָה אֵלָיו ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹט עִמּוֹ, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִרְשִׁיעַ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, כִּי אוּלַי לֹא הָיוּ לוֹ לְלוֹט עֲדַיִן צֹאן וּבָקָר, אֲבָל אַחַר שֶׁהָלַךְ עִם אַבְרָם נָתְנוּ גַם לְלוֹט מַתָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר״ (בראשית יג:ה), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צג) ״מִי גָּרַם לוֹ זֹאת? הֲלִיכָתוֹ עִם אַבְרָם״. שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁקֹּדֶם שֶׁהָלַךְ עִם אַבְרָם לֹא הָיָה לוֹ צֹאן וּבָקָר עֲדַיִן, עַד שֶׁבָּא עִמּוֹ מִצְרַיְמָה וְנָתְנוּ לְאַבְרָהָם מַתָּנוֹת וְגַם לְלוֹט, כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּים עַל נְתִינַת שָׂרָה לוֹ לְאִשָּׁה. וְאָז הִתְחִיל לִרְעוֹת בַּהֲַמוֹתָיו בִּשְׂדֵה אַחֵר, וְאָז נַעֲשָׂה רָשָׁע, וּבַעֲבוּרוֹ פֵּרַשׁ הַדִּבּוּר גַּם מִן אַבְרָם, כִּי הַגֵּזֶל גּוֹרֵם סִלּוּק הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יב ו) ״מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים, עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳״.

וַה׳ אָמַר וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִתְחִיל לוֹמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי״ וְגוֹ׳, יְכַוֵּן לוֹמַר לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט וְגוֹ׳ הִפָּרֶד נָא״ וְגוֹ׳ וְהִפְרִיד רָשָׁע מֵעָלָיו, מוֹסִיף הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁגַּם ה׳ הָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה אֶל הַדָּבָר, וְתֵכֶף וּמִיָּד שֶׁנִּפְרַד הָרָשָׁע דִּבֵּר אֵלָיו וְהֶרְאָהוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית י״ב:א׳) ״אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ:

וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, כָּאן עָשָׂה לוֹ נֵס עָצוּם שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת מִצָּפוֹן לְדָרוֹם וּמִמַּעֲרָב לְמִזְרָח מִמָּקוֹם אֶחָד מִבְּלִי שֶׁיֻּצְרַךְ לְסוֹבֵב.