בְּרֵאשִׁית י״ב · ח׳

ויעתק משם. אָהֳלוֹ:

מקדם לבית אל. בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל בֵּית אֵל נִמְצֵאת בֵּית אֵל בְּמַעֲרָבוֹ, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בֵּית אֵל מִיָּם:

אהלו. אהלה כְתִיב, בַּתְּחִלָּה נָטָה אֶת אֹהֶל אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת שֶׁלּוֹ (בראשית רבה):

ויבן שם מזבח. נִתְנַבֵּא שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהִכָּשֵׁל שָׁם עַל עֲוֹן עָכָן, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם עֲלֵיהֶם:

וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְטוּרָא מִמַדְנַח לְבֵית אֵל וּפְרַס מַשְׁכְּנֵהּ בֵּית אֵל מִמַּעַרְבָא וְעַי מִמָּדִינְחָא וּבְנָא תַמָּן מִדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּיְיָ

ויעתק. מהבנין הכבד הנוסף והוא פועל יוצא: כי "ויעתק צור ממקומו" (איוב יח ד) עומד והפעול אהלה וגם הוא פעול וַיֵט וטעם ויעתק ויסע, והנוח נעלם אחר יו"ד ויט תחת נו"ן שהוא פ"א הפעל וכן ויֵז נצחם (ישעי' סג ג) ושניהם פעלים יוצאים

וטעם מים ממערב, כי למערב א"י הוא הים הגדול הספרדי ואיננו ים אוקיינוס, כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו, והנה נסע ממזרח בית אל מערבה עד שב העי מזרח למחנהו

וטעם ויקרא בשם ד' תפלה או קריאת בני אדם לעבוד השם:

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' פֵּרֵשׁ אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ב:ח') שֶׁהִתְפַּלֵּל שָׁם, כְּמוֹ "קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת" (איכה ג נה). וְהַנָּכוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת שֵׁם ה', מוֹדִיעַ אוֹתוֹ וֶאֱלֹהוּתוֹ לִבְנֵי אָדָם, כִּי בְּאוּר כַּשְׂדִּים הָיָה מְלַמְּדָם וְלֹא אָבוּ שְׁמֹעַ, וְעַתָּה כְּשֶׁבָּא בָּאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהֻבְטַח בָּהּ "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ" הָיָה לָמוּד לְלַמֵּד וּלְפַרְסֵם הָאֱלֹהוּת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (בראשית כ"ו:כ"ד) בְּיִצְחָק כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אֶל נַחַל גְּרָר וְהֻבְטַח "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי" שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'", כִּי בָּא בְּמָקוֹם חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעוֹ וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְהִגִּיד כְּבוֹדוֹ בַּגּוֹיִם הָהֵם. וְלֹא נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהוֹלִיד בָּנִים רַבִּים כֻּלָּם עוֹבְדֵי ה', וְהָיְתָה לוֹ קְהִלָּה גְּדוֹלָה נִקְרֵאת עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנִתְפַּרְסְמָה הָאֱמוּנָה בָּהֶם וְנוֹדְעָה לְכָל עַם וְגַם, כִּי מִימֵי אֲבוֹתָיו נִתְפַּרְסְמָה בְּכָל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ט:ט"ז) מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה בְּפִי כָּל בְּרִיָּה:

בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם. בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת, לְמַעַן יִרְבּוּ הַבָּאִים לִשְׁמֹעַ בְּקָרְאוֹ בְּשֵׁם ה':

ויעתק משם. נסתלק משם לשון ״‎המעתיק הרים״‎ (איוב ט,ה) מסלקן ממקומן.

מקדם לבית אל. ממזרחו לצד מערב.

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וְגוֹ׳. לֹא זָכַר לְמִי הֶעְתִּיק. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ ״אָהֳלֹה״, וְהוּא חָסֵר. וְאוּלַי כִּי רָמַז שֶׁהֶעְתִּיק צוּר מִמָּקוֹם שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו שָׁם, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּבְרָכוֹת (ה:) בְּפָסוּק (איוב י״ח:ד׳) ״הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקוֹמוֹ״, כִּי בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹם תְּפִלָּתוֹ גּוֹרֵם שֶׁיֶּעְתַּק צוּר שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹמוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁנִּרְאָה ה׳ אֵלָיו וּבָנָה לוֹ מִזְבֵּחַ שָׁם וּכְשֶׁיַּעֲבוֹר מִשָּׁם אַבְרָהָם יֶעְתַּק צוּר מִמְּקוֹמוֹ, וְהוּא אַבְרָהָם הַמַּעְתִּיק.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁהֶעְתִּיק מִזְבֵּחַ שֶׁבָּנָה שָׁם, כְּשֶׁרָצָה לְהַטּוֹת אָהֳלֹה בְּמָקוֹם אַחֵר סָתַר הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבָּנָה וְחָזַר וּבְנָאוֹ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם אָהֳלֹה. וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי סָמַךְ עַל הַזְכָּרָתוֹ בְּסָמוּךְ ״וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וְגוֹ׳ וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם״. גַּם הֶרְאָה בְּאֶצְבַּע בְּאָמְרוֹ ״מִשָּׁם״ שֶׁחוֹזֵר אֶל הָאָמוּר בְּסָמוּךְ, וְהָבֵן: