בְּרֵאשִׁית י״א · כ״ט

וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃

במילים פשוטות

אברם ונחור לקחו להם נשים: אשת אברם שרי, ואשת נחור מלכה בת הרן, אבי מלכה ואבי יסכה. רש״י מבאר שיסכה היא שרה, ונקראה כך על שם שסוכה וצופה ברוח הקודש, ושהכל סוכים ומביטים ביופיה, ועוד שיסכה הוא מלשון נסיכות ושררה כמו השם שרה. אבן עזרא מבאר שהכתוב הזכיר את שם אשת נחור כדי להודיע את ייחוסן של רבקה, רחל ולאה שייצאו ממנה, ומביא את דברי קדמונינו שיסכה היא שרה. הפסוק מציג את נשות שני האחים, ומכין את הרקע המשפחתי שיתגלגל בהמשך אל סיפורי האבות והאמהות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יסכה. זוֹ שָׂרָה, עַל שֵׁם שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְיָפְיָהּ; וְעוֹד יִסְכָּה לְשׁוֹן נְסִיכוּת, כְּמוֹ שָׂרָה לְשׁוֹן שְׂרָרָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְסִיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁין שׁוּם אִתַּת אַבְרָם שָׂרָי וְשׁוּם אִתַּת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבוּהָא דְּמִלְכָּה וַאֲבוּהָא דְּיִסְכָּה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והזכיר שם אשת נחור להודיע יחוס רבקה ורחל ולאה, וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה ואם קבלה נקבל והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה אמרו היפך הכתוב והעד ישמעאל בנו, ובני קטורה, והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם, ואלו היה כן היה הכתוב אומר, ויקח תרה את אברם בנו ושרי בתו אשת אברם בנו, גם כן אלו היתה אחות לוט היה הכתוב אומר ואת שרי בת בנו כאשר כתב על לוט ויתכן שנחור בנו הלך בתחלה אל הרן או בא אחר אביו, והנכון בעיני שפרשת לך לך (בראשית יב א) שאמר השם לאברם קודם זה הפסוק שהוא "ויקח תרח" וכמוהו בתורה באחד לחודש השני בשנה השנית (במדבר א א) ואחר כן בחדש הראשון בשנה השנית (שמות מ יז), והעד שאמר דכתוב ללכת ארצה כנען (בראשית יא לא) וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם ומת ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יסכה פרש״‎י זו שרה צ״‎ל שהרן הוליד שרה לשש שנים לפי חשבון שמותם והכי איתא בפירוש בב״‎ר. ומצינו בפרק בן סורר ומורה דורות הראשונים כל חד וחד בתמני שנין מוליד וכן מבצלאל ובת שבע ומער ואונן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל