בְּרֵאשִׁית א׳ · ט״ז

המארת הגדולים. שָׁוִים נִבְרְאוּ וְנִתְמַעֲטָה הַלְּבָנָה עַל שֶׁקִּטְרְגָה וְאָמְרָה אִ"אֶ לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִשְׁתַּמְּשׁוּ בְכֶתֶר אֶחָד:

ואת הכוכבים. עַל יְדֵי שֶׁמִּעֵט אֶת הַלְּבָנָה הִרְבָּה צְבָאָיהָ לְהָפִיס דַּעְתָּהּ:

וַעֲבַד יְיָ יָת תְּרֵין נְהוֹרַיָּא רַבְרְבַיָּא יָת נְהוֹרָא רַבָּא לְמִשְׁלַט בִּימָמָא וְיָת נְהוֹרָא זְעֵרָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיָת כּוֹכְבַיָּא

ויעש, נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים וכן נקראו שלשה בני ישי הגדולים כנגד האחרים, ואליאב היה הבכור גדול מכולם ולא זה גדול מזה יש לו סוד,

לממשלת היום, ממשלת השמש ביום ולא בלילה כי אין לה אור גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום, ואם ישאל שואל, הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדולים מהלבנה ואיך כתוב הגדולים, התשובה אין פי' הגדולים על מדתם בגופם רק אל אורם ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאור:

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִהְיוּ אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת מִגּוּף הָרָקִיעַ אֲבָל גּוּפִים נִטְבָּעִים בּוֹ:

וַיַּעַשׂ... וַיִּתֵּן... לְהָאִיר... וְלִמְשֹׁל... וּלְהַבְדִּיל... כִּי טוֹב. עַל הַמְּאוֹרוֹת וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים אָמַר וַיַּעַשׂ, כִּי הָיוּ בִּכְלַל חֶלְקֵי הַגַּלְגַּלִּים אוֹ הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר כְּבָר סִפֵּר בְּרִיאָתָם (בראשית א:א), וְלָזֶה לֹא הִזְכִּיר לָהֶם בְּרִיאָה רַק עֲשִׂיָּה. וְזֶה שֶׁהִמְצִיא אוֹתָם מִמִּקְצָת חֶלְקֵי הַגַּלְגַּלִּים עַל תְּמוּנָה כַּדּוּרִית וְצוּרָה מְאִירָה.

כִּי טוֹב. כְּלוֹמַר שֶׁכִּוֵּן בָּזֶה אֶל הַטּוֹב, וְהוּא הַתַּכְלִית הַנָּאוֹת לְפָעֳלוֹ.

המארת הגדלים פירש רש״‎י שוין נבראו. י״‎מ להיות מאותו זמן ואילך שוין במדת עוגל אע״‎פ שלא היה אורם שוה. עוד פירש רש״‎י ונתמעטה הלבנה. י״‎מ הוא שמתמעטת מהמלוי עד החדש. ועוד פירש״‎י אי אפשר לב׳‎ מלכים שישתמשו בכתר אחד, פי׳‎ אין הדעת סובלת שנהיה אני והחמה מתבהקין בשוה במדת עוגל שלנו, כסבורה הלבנה שתתמעט החמה.

הגדלים על שם הכוכבים הקטנים מכלם.

לממשלת היום על הפירות כדי לבשלם.

לממשלת הלילה כדי לצנן שלא יתליעו אבל באור שנברא ביום ראשון אין לשון ממשלה נופל בו שהרי אינו מושל לעשות פירות.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר כְּבָר ״וַיְהִי כֵן״ עַל כָּל הָאָמוּר, כִּי מַעֲשֶׂה זֶה הוּא מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַיָּרֵחַ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם, תִּקֵּן הַשֵּׁם וְקָבַע מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, שֶׁקָּבַע מֶמְשָׁלָה לַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה, כִּי בַּיּוֹם אֵין לָהּ מֶמְשָׁלָה לִפְנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְלִוָּה לָהּ הַכּוֹכָבִים. וְאֵין בָּזֶה הַפְכִּיּוּת לְמַה שֶׁאָמַר הַשֵּׁם בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו, כִּי כְּבָר רָמַז אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְתִּי בְּאָמְרוֹ ״יְהִי״. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ אוֹתָהּ בְּאֹפֶן אַחֵר, סוֹבֶלֶת הִיא ב׳ הַפֵּרוּשִׁים.