בְּמִדְבַּר ט׳ · כ״א

וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃

במילים פשוטות

ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר, ונעלה הענן בבוקר ונסעו, או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. אבן עזרא מבאר ש״או יומם ולילה״ מלמד שפעמים היו נוסעים בלילה, ומזכיר את דעת מי שמפרש ״יומם ולילה״ כמשמעו, ומכריע כן. חזקוני מוסיף ש״ונעלה הענן בבקר״ מלמד שלא הטריח הקדוש ברוך הוא את ישראל לנסוע מחצות ואילך. הפסוק מתאר וריאציות נוספות בזמני הענן: לפעמים שכן רק לילה אחד, ולפעמים יום ולילה. בכל מקרה, כשהתרומם הענן, נסעו. הגיוון בזמנים מדגיש שוב את התלות המוחלטת בהנחיה האלוקית: ישראל היו מוכנים לנסוע בכל עת שהענן יורה, בין ביום ובין בלילה, בלא ידיעה מוקדמת מתי יגיע זמן המסע, מתוך נכונות תמידית לרצון ה'.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִית דִי הֲוָה עֲנָנָא מֵרַמְשָׁא וְעַד צַפְרָא וּמִסְתַּלֵק עֲנָנָא בְּצַפְרָא וְנָטְלִין אוֹ יֵמָם וְלֵילֵי וּמִסְתַּלֵק עֲנָנָא וְנָטְלִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

או יומם ולילה. הנה פעמים יסעו בלילה ויש אומרים כי פירושו יומם ולילה כמשמעו והוא הנכון בעיני והעד או יומם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ונעלה הענן בבקר ללמדך שלא הטריחם הקב״‎ה ליסע מחצות ואילך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְיֵשׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְגוֹ׳. מִכָּאן וָאֵילָךְ בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ הַהַדְרָגוֹת שֶׁהָיוּ בְּשִׁנּוּי חֲנִיָּתָם, וְהִתְחִיל מִזְּמַן חֲנִיַּת לַיְלָה, וְהוּא אָמְרוֹ מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְאָמַר סָמוּךְ לָהּ זְמַן חֲנִיַּת יוֹם וָלַיְלָה כְּאָמְרוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאָמַר סָמוּךְ לָהּ זְמַן שְׁנֵי יָמִים, כְּאָמְרוֹ יוֹמַיִם, וְסָמוּךְ לָהּ חֹדֶשׁ, וְסָמוּךְ לָהּ יָמִים שֶׁהוּא שָׁנָה. וְהוֹדָעָה בָּזֶה אֵינוֹ כַּהוֹדָעָה בַּפְּסוּקִים הַקּוֹדְמִין פָּסוּק ״וּבְהַאֲרִיךְ״ וּפָסוּק ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ יָמִים מִסְפָּר״, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים זִכְרוֹן יָמִים מִסְפָּר לְזִכְרוֹן עֶרֶב עַד בֹּקֶר. וְאֵין לוֹמַר כִּי שְׁנֵי פְּסוּקִים ״וּבְהַאֲרִיךְ״ וְ״יֵשׁ וְגוֹ׳ יָמִים מִסְפָּר״ הֵם זִכְרוֹן דֶּרֶךְ כְּלָל מַה שֶׁפֵּרַט אַחַר כָּךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין בַּכְּלָל מַה שֶׁבַּפְּרָט שֶׁהוּא מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְיוֹמָם וָלַיְלָה. אֶלָּא וַדַּאי כִּי שְׁנֵי כְּתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים יַגִּידוּ עִנְיָן אֶחָד כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, וְשְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים הָאַחֲרוֹנִים יַגִּידוּ הַדְרָגוֹת שִׁנּוּיֵי הָעַכָּבָה שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּנִּים מִגֶּדֶר לַיְלָה אַחַת לְגֶדֶר שָׁנָה אַחַת. וְהַטַּעַם בָּזֶה לְפִי מַאֲמַר אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁטַּעַם הַעֲבָרָתָם בַּמִּדְבָּר הוּא לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַשְּׁבוּיוֹת בְּיַד שׁוֹכֵן מִדְבַּר צִיָּה, אֲשֶׁר עַל כֵּן הַיּוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת הָיָה מְשַׁעֵר שִׁעוּר אֲשֶׁר יַסְפִּיק לְבֵרוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, וְהָיוּ מִתְעַכְּבִים כְּפִי הַצֹּרֶךְ, גַּם לֹא הָיוּ חוֹנִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵר וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁיַּסְפִּיק בּוֹ הַבֵּרוּר בְּמֶשֶׁךְ זְמַן הִלּוּכָם בּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל