בְּמִדְבַּר ז׳ · ע״ב

בְּיוֹמָא חַד עֲשַׂר יוֹמָא רַבָא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בַּר עָכְרָן

ביום עשתי עשר יום. כבר בארתי בספר מאזנים למה השתנה זה המספר וטעם עשתי. כמו עשתנותיו מה שיולידו מחשבותיו כאילו העשר הוליד והוא סוד גדול. ויאמר רבי יונה הספרדי כי פירושו על שתי עשר והטעם החשבון שהוא קודם ממנו והנה טעה שתי טעיות גדולות. האחד כי חשבון שנים עשר הוא על אחד עשר הפך דבורו והעד הנאמן מבן עשרים שנה ומעלה. והטעות השנית כי אילו היה על שתי היה ראוי שיאמר עשני עשר ולא עשתי עשר כי עשתי לשון נקבה רק עשתי מלה אחת:

פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. יִרְמוֹז עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (ספרי דברים שנ״ה) שֶׁאָשֵׁר הִגִּיד לְאֶחָיו מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּנְזָפוּהוּ, וּכְשֶׁהוֹדָה רְאוּבֵן הוֹדוּ לְדִבְרֵי אָשֵׁר וְקֵרְבוּהוּ, וְהוּא מַאֲמַר פַּגְעִי אֵל פֵּרוּשׁ, פָּגְעוּ אֵלָיו אֶחָיו אַחַר שֶׁעֲבָרוּהוּ.

עוֹד יִרְצֶה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר״ (דברים לג:כג). וְאָמְרוּ רַזַ״ל (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּבָנִים כְּאָשֵׁר, עַד כָּאן. וּמָצִינוּ שֶׁבִּרְכַּת הַבָּנִים תְּסוּבַּב מִשְּׁכוּנַת הַקְּדוּשָּׁה, וְזֶה לְךָ הָאוֹת אֲרוֹן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר חָנָה בְּבֵית עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי וְכוּ׳ (ברכות סג:), וְהוּא מַאֲמַר פַּגְעִי אֵל שֶׁפָּגַע בּוֹ אֵל אֲשֶׁר מִזֶּה נִתְבָּרֵךְ בְּבָנִים. וְאָמְרוֹ בֶּן עָכְרָן יִרְמֹז לַעֲכִירוּת הַבְּתוּלִים מִבְּנוֹתֵיהֶם, כְּמַאֲמָרָם זַ״ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ט) שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם דַּם בְּתוּלִים.