בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃

בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה רַבָּא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בַּר דְעוּאֵל

אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. יִרְמֹז לֶהֱיוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ לְעָרֵיהֶם תְּחִלָּה עַל פִּי ה׳ כָּאָמוּר, זוּלַת גִּבּוֹרֵי חַיִל שֶׁעָבְרוּ כָּל חָלוּץ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ אֶל יָסָף. עוֹד עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג לֹא הָיְתָה בִּכְלַל מַתְּנַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (חלק ב פיסקא רצט) וְזֶה לְשׁוֹנָם: פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ, עַד כָּאן. וּמָצִינוּ שֶׁמִּשְׁפַּט אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהּ (שביעית פ״ט מ״ב) כַּיָּדוּעַ, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת בְּפָסוּק ״עֲטָרוֹת״ וְגוֹ׳, לָזֶה קְרָאוֹ אֶלְיָסָף לְצַד שֶׁהוֹסִיף לִטּוֹל יוֹתֵר מִמַּתְּנַת ה׳ וְהִסְכִּים ה׳ עִמָּהֶם. בֶּן דְּעוּאֵל פֵּרוּשׁ, שֶׁעָשׂוּ הֶכֵּר לְעֵדוּת לָדַעַת כִּי הֵם יְדוּעֵי עוֹבְדֵי אֵל כְּאֶחָד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאָמוּר בִּיהוֹשֻׁעַ (כב:כז, כב:לד).