כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽיהֹוָֽה׃

כל ימי נזרו קדוש הוא הנזיר לה׳. רש״י מבאר שזו קדושת הגוף - האיסור להיטמא למתים. הפסוק מסכם את מהות הנזירות: הנזיר עצמו, ולא רק שערו, מוגדר כקדוש לה׳ בכל ימי נדרו. קדושה זו מתבטאת בעיקר בהרחקה מטומאת מת, המבדילה את הנזיר משאר העם. זהו יסוד מרכזי במעמדו המיוחד של הנזיר, שהתקדש מרצונו לזמן קצוב ונעשה בכך דומה במקצת לכהן בקדושתו.