בְּמִדְבַּר ו׳ · י״ט

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַזְּרֹ֣עַ בְּשֵׁלָה֮ מִן־הָאַ֒יִל֒ וְֽחַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ מִן־הַסַּ֔ל וּרְקִ֥יק מַצָּ֖ה אֶחָ֑ד וְנָתַן֙ עַל־כַּפֵּ֣י הַנָּזִ֔יר אַחַ֖ר הִֽתְגַּלְּח֥וֹ אֶת־נִזְרֽוֹ׃

במילים פשוטות

הכהן לוקח את הזרוע הבשלה מן האיל, וחלת מצה ורקיק מצה מן הסל, ונותנם על כפי הנזיר לאחר שגילח את נזרו. רש״י מבאר ש״בשלה״ פירושו לאחר שנתבשלה. אבן עזרא מוסיף שהלשון מלמדת שהזרוע היא הבשלה, ורומז לקדושת המונף. מתן החלקים על כפי הנזיר, לאחר הגילוח, הוא שלב בהנפה שתבוא בהמשך. סדר זה - גילוח ואחריו נתינת המנות על כפי הנזיר - מסמן את המעבר של הנזיר ממצב הקדושה חזרה אל החיים הרגילים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הזרע בשלה. לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִסַב כַּהֲנָא יָת דְרָעָא בְּשֵׁלָא מִן דִכְרָא וּגְרִצְתָּא פַטִּירְתָּא חֲדָא מִן סַלָא וְאִסְפּוֹג פַּטִיר חָד וְיִתֵּן עַל יְדֵי נְזִירָא בָּתַר דְגַלַח יָת נִזְרֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בשלה. פירוש והיא בשלה:

התגלחו את נזרו. הנה אות כי קדש הוא שב אל הזרוע כי הוא עיקר או ישוב הוא על המונף כלו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הזרע לשון נקבה כמו שמצינו זרוע נטויה לכך כתיב בשלה, ועל משקל כבדה שמנה אבלה שמחה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל