וְאִ֥ישׁ אֶת־קֳדָשָׁ֖יו ל֣וֹ יִהְי֑וּ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּ֥ן לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃ {פ}

ואיש את קדשיו לו יהיו. לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, יָכוֹל יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם בִּזְרוֹעַ, תַּ"ל "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", מַגִּיד שֶׁטּוֹבַת הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים, וְעוֹד מִדְרָשִׁים הַרְבֵּה דָרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי; וּמִ"אַ וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מִי שֶׁמְּעַכֵּב מַעַשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתְנָן, לוֹ יִהְיוּ הַמַּעַשְׂרוֹת - סוֹף שֶׁאֵין שָׂדֵהוּ עוֹשֶׂה אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לַעֲשׂוֹת (תנחומא ראה):

איש אשר יתן לכהן. מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ:

לו יהיה. מָמוֹן הַרְבֵּה (ברכות סג.):

וּגְבַר יָת מַעֲשַׂר קוּדְשֵׁהּ דִלֵהּ יְהוֹן גְבַר דְיִתֵּן לְכַהֲנָא דִלֵהּ יְהֵא

ואיש את קדשיו לו יהיו. טעמו ברשות המקדיש הם שיתנם לאיזה כהן שירצה והזכיר זה בעבור מתנות כהונה:

וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ - הַנָּכוֹן בַּכָּתוּב הַזֶּה שֶׁיֹּאמַר שֶׁכָּל קָדְשֵׁי הָאָדָם יִהְיוּ שֶׁלּוֹ, לוֹמַר שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁלֹּא יְצַוֶּה בָּהֶם לִתֵּן אוֹתָם לַכֹּהֵן יִהְיוּ לַבְּעָלִים, וְהֵם מֻתָּרִים בָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרְאוּ קֹדֶשׁ. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיו - לוֹ יִהְיֶה, כִּי גַּם הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יְצַוֶּה הַכָּתוּב לְתִתָּם לַכֹּהֵן יֵשׁ לַבְּעָלִים זְכוּת בָּהֶן, שֶׁהֵם לַכֹּהֵן הַהוּא אֲשֶׁר יִתְּנֵם לוֹ הָאִישׁ כְּמָמוֹנוֹ. וְהִנֵּה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי שֶׁאָמַר בָּהֶן הַכָּתוּב שֶׁיִּהְיוּ קֹדֶשׁ לַה' (ויקרא כז ל, שם יט כד) הֵם לָאִישׁ כְּמָמוֹנוֹ, וְכֵן מַעְשַׂר בְּהֵמָה (שם כז לב). אֲבָל שְׁאָר הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יְצַוֶּה בָּהֶם בְּפָרָשַׁת וַיִּקַּח קֹרַח (להלן יח) שֶׁיִּתְּנוּ הֵם לַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִנָּתְנוּ לוֹ מִיַּד הַבְּעָלִים, לֹא שֶׁיּוּכְלוּ הַכֹּהֲנִים לִגְזֹל אוֹתָם מֵהֶם. וּמֵאֵלֵינוּ נִלְמַד שֶׁטּוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים. וְזֶה הַנָּכוֹן בִּפְשׁוּטוֹ, וְהוּא דַעְתּוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר ה׳:י׳). וּכְדֶרֶךְ זֶה נִדְרַשׁ בְּסִפְרֵי (נשא לא), אָמְרוּ: כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיוּ בִּכְלָל שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו״ וְגוֹ', מָשַׁךְ הַכָּתוּב כָּל הַקֳּדָשִׁים וּנְתָנָם לַכֹּהֲנִים, וְלֹא שִׁיֵּר מֵהֶם אֶלָּא תּוֹדָה וּשְׁלָמִים וּפֶסַח וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי שֶׁיִּהְיוּ לַבְּעָלִים. הִזְכִּירוּ אַף תּוֹדָה וּשְׁלָמִים וּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁאַף הֵם לַבְּעָלִים, אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב הַזֶּה בָּהֶם כְּלָל:

איש אשר יתן לכהן - שיתנדב דבר הראוי לכהנים, כגון: חרמים וכיצא בהם.

לו יהיה - כלומר: לכהן יתננו.

ומדרש אגדה: איש אשר יתן לכהן - מה שחייב ליתן לו. יהיה - לו ממון הרבה ולפי שמיותר הוא דרשו כן.

ואיש את קדשיו לו יהיו מלמד על כל כהן שאם ירצה ילך ויקריב קרבנות שלו ואינו זקוק למסרם לאנשי משמר.

איש אשר יתן לכהן לו יהיה מלמד אם הקדים אבי הבכור לתת לכהן פדיונו של בכור קודם שימלאו לו שלושים יום ומת הבכור תוך שלושים יום יחזיר הכהן הפדיון לאבי הבן.