וּפְקוּדֵ֕י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃

הפסוק פותח את מניין בני מררי: ופקודי משפחות בני מררי למשפחותם לבית אבותם. לפי פשט הכתוב הפסוק מתחיל את מסירת מספר בני מררי הראויים לעבודה, לפי חלוקתם למשפחות ובתי אבות. התורה עוברת אל מניין המשפחה השלישית והאחרונה, בני מררי. הפסוק משמש כותרת לפירוט הגיל והמספר שיבואו בפסוקים הבאים. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר לפתיחת המניין, והוא חלק ממערך התיעוד המסודר של מספרי שלוש משפחות הלוי הראויות לעבודה. הזכרת ״למשפחותם לבית אבותם״ שומרת על אותה שיטת מניין מדויקת שנקטה התורה בכל המשפחות, כדי לקבוע את מצבת העובדים של בני מררי, הנושאים את חלקי המשכן הכבדים בעבודת המשכן.