וְכׇל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃

הכתוב מרחיב את הדין לכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל: תינשא לאחד ממשפחת מטה אביה, למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו. רש״י מבאר ש״כל בת יורשת נחלה״ מדובר במי שלא היה בן לאביה, ולכן היא יורשת. אבן עזרא מבאר שהפסוק עוסק בבת היורשת נחלה לאחר חלוקת הארץ, ולכן חוזר הכתוב פעם שנייה על ״ולא תסוב נחלה״. אונקלוס מתרגם שכל בת יורשת נחלה תינשא לאחד ממשפחת שבט אביה. כך מורחב הדין מבנות צלפחד לכל בת יורשת נחלה בישראל.