כׇּ֨ל־מַכֵּה־נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת־הָרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹא־יַעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת׃

הכתוב קובע שכל מכה נפש יומת על פי עדים, ושעד אחד אינו נאמן להעיד באדם למיתה. רש״י מבאר ש״לפי עדים ירצח״ פירושו שיעידו העדים שהרג במזיד ובהתראה. חזקוני מבאר את הצורך בפסוק ״ועד אחד לא יענה בנפש״: אף שדיני נפשות חמורים, אין אומרים שעד אחד יהיה נאמן בהם, וקא משמע לן הכתוב שלא כן. כך נקבעים כללי הראיה המחמירים בדיני נפשות, הדורשים עדות של שני עדים כדי לחייב אדם מיתה.