וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח דיבור חדש של ה׳ אל משה בעניין מינוי האנשים שינחילו את הארץ לשבטים. זהו לשון פתיחה קבוע המקדים ציווי חדש, שבו מוסר הכתוב כי הדיבור בא מאת ה׳ אל משה. אונקלוס מתרגם כדרכו שהיה זה מאמר של ה׳ אל משה. בהמשך יפרט הכתוב את שמות הנשיאים הממונים על חלוקת הנחלה, ופסוק זה משמש הקדמה לרשימה זו.