בְּמִדְבַּר ל״ב · ל״א

וְאָתִיבוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְמֵימָר יָת דִי מַלִיל יְיָ לְעַבְדָךְ כֵּן נַעְבֵּד

ויענו בני גד. שנית חזוק:

וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר וְגוֹ' נַחְנוּ נַעֲבֹר - אָמְרוּ לוֹ: אֵין אֲדוֹנֵנוּ צָרִיךְ לְצַוּוֹת עָלֵינוּ בִּתְנַאי כָּפוּל, חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲבוֹר עַל מַה שֶׁאֲדוֹנִי מְצַוֶּה, כִּי הֵם דִּבְרֵי ה' וְלֹא נַעֲבֹר עַל מִצְוָתוֹ. וְזֶה טַעַם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרוּ "כַּאֲשֶׁר אֲדוֹנִי מְצַוֶּה" (במדבר ל״ב:כ״ה):

וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וְגוֹ׳. הֻצְרְכוּ לְהַחְזִיר הַדְּבָרִים, גַּם אָמַר הַכָּתוּב וַיַּעֲנוּ וְלֹא אָמַר ״וַיֹּאמְרוּ״, לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״וּנְתַתֶּם לָהֶם״ חָשׁוּ שֶׁאָז תַּתְחִיל הַנְּתִינָה, לָזֶה עָנוּ וְאָמְרוּ כִּי עֲבָרָתָם חֲלוּצִים הוּא דָּבָר שֶׁחַיָּבִין לַעֲשׂוֹתוֹ בִּדְבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִלְחֶמֶת חוֹבָה הִיא לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ לַעֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה נַחְנוּ נֵחָלֵץ חוּשִׁים לִפְנֵי ה׳ לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָיו, אֲבָל הַנְּתִינָה הִיא מֵעַכְשָׁיו, וְהוּא אָמְרוֹ וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ, וְהֵם לֹא הֵבִינוּ כַּוָּנַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהוּ, וְלָזֶה תֵּכֶף נָתַן לָהֶם וּבָזֶה גִּלָּה דַּעְתּוֹ כִּי כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר ״וּנְתַתֶּם לָהֶם״ הִיא בְּיָדָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁגַּם מֹשֶׁה דַּעְתּוֹ הָיָה שֶׁלֹּא יַתְחִיל זְכוּתָם בָּהּ אֶלָּא אַחַר הַתְּנַאי, וּכְשֶׁרָאָה חוֹזֶק רְצוֹנָם בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הִסְכִּים וּנְתָנָהּ לָהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד.

חסלת פרשת מטות