וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃

וּבְעִיר סַגִי הֲוָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד תַּקֵּיף לַחֲדָא וַחֲזוֹ יָת אֲרַע יַעְזֵר וְיָת אֲרַע גִּלְעָד וְהָא אַתְרָא אֲתַר כְּשַׁר לְבֵית בְּעִיר

לבני ראובן. כי הוא בן הגבירה:

מקום מקנה. כי שם מרעה טוב:

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד. מִדְּלָא עָרְבִינְהוּ לוֹמַר ״וּמִקְנֶה רַב וְעָצוּם הָיָה״ וְגוֹ׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל אֶחָד מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ, כִּי לִבְנֵי רְאוּבֵן הָיָה מִקְנֶה רַב בְּמִסְפָּר, וְלִבְנֵי גָד הָיָה מִקְנֶה עָצוּם בְּכֹחַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א י): ״וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ״, שֶׁעִזִּים שֶׁלּוֹ הָיוּ הוֹרְגִין זְאֵבִים, וְכִדְמַסִּיק בְּתַעֲנִית (כה.): לֵיתֵי עִזֵּי דֻּבָּא בְּקַרְנַיְיהוּ. כָּךְ הָיָה לְגַבֵּי גָּד מִקְנֶה עָצוּם מְאֹד בְּחַיִל וְכֹחַ, וְעַל כֵּן בָּחֲרוּ לֵישֵׁב עַל הַסְּפָר, וְלֹא הָיָה פַּחַד הָאוֹיְבִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם וּפֶן יִקְחוּ הַזְּאֵבִים מִקְנֵיהֶם, כִּי בָּטְחוּ עַל כֹּחָם. וּבָזֶה יֵשׁ לִלְמוֹד קְצָת זְכוּת עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁהִקְדִּימוּ הַמִּקְנֶה לַטַּף בְּאָמְרָם: ״גִּדְרוֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵינוּ וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״, כִּי אָמְרוּ שֶׁסָּמוּךְ לִגְבוּל הַסְּפָר נִבְנֶה תְּחִלָּה גִּדְרוֹת צֹאן לְמִקְנֵינוּ וְאַחַר כָּךְ תּוֹךְ הָאָרֶץ נִבְנֶה עָרִים לְטַפֵּנוּ, וְנַרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁהַטַּף יֵשְׁבוּ בְּטוּחִים, שֶׁאִם יָבוֹאוּ הָאוֹיְבִים יָבוֹאוּ תְּחִלָּה אֶל גִּדְרוֹת צֹאן, וּבֵינֵי בֵינֵי יִמָּלְטוּ הַטַּף, וְהַמִּקְנֶה שֶׁעַל הַסְּפָר אֵינָן מִתְיָרְאִים מִן הַזְּאֵבִים. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹכִיחָם מֹשֶׁה וְאָמַר: אִם כֵּן אֵין אַתֶּם בּוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, אֶלָּא כָּךְ תַּעֲשׂוּ: ״בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם״ תְּחִלָּה, סָמוּךְ לַסְּפָר, ״וּגְדֵרוֹת לְצֹנַאֲכֶם״ תּוֹךְ הָאָרֶץ, וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִרְאוּ כִּי אַתֶּם בּוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, וּבָזֶה תִּתְּנוּ אֹמֶץ בְּלֵב אֲחֵיכֶם שֶׁיִּבְטְחוּ כֻּלָּם בִּתְשׁוּעַת ה׳.

וְהַיּוֹצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרוּ ״וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״, מַשְׁמָע עָרִים כָּל דְּהוּ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ מִדִּבְרֵיהֶם וְאָמְרוּ: ״וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר״, מַשְׁמָע שֶׁחָשְׁבוּ לְהִשְׂתַּגֵּב בְּחֹזֶק הֶעָרִים וְיָבִיאוּ מוֹרֶךְ בְּלֵב הָאֲנָשִׁים. עַל כֵּן הוֹכִיחָם מֹשֶׁה וְאָמַר: ״בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וְגוֹ׳ וְהַיּוֹצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ״, כִּי כְּבָר אֲמַרְתֶּם ״וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא מטות ז) דָּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם פָּסוּק ״נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ״ (משלי כ כא), לְפִי שֶׁלָּקְחוּ נַחֲלָתָם בָּרִאשׁוֹנָה עַל כֵּן אַחֲרִיתָם לֹא תְבֹרָךְ, כִּי הָלְכוּ בְּרֹאשׁ כָּל גּוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דבה״י א׳ ה כו): ״וַיַּגְלֵם לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי״. וּכְדֵי לְיַשֵּׁב וָי״ו שֶׁל ״וְאַחֲרִיתָהּ״, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִקְדִּימוּ הַמִּקְנֶה לַטַּף, וְעַל זֶה אָמַר: ״נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה״, כִּי הִקְדִּימוּ נַחֲלָתָם, דְּהַיְנוּ הַמִּקְנֶה, לְהַזְכִּירָם רִאשׁוֹנָה, עַל כֵּן גַּם ״אַחֲרִיתָם״, דְּהַיְנוּ הַטַּף שֶׁאִחֲרוּ, ״לֹא תְבֹרָךְ״, כִּי גַּם הַגּוּפוֹת גַּם נַחֲלָתָם הַכֹּל כָּלוּ כֶּעָשָׁן, כָּלוּ הָעִקָּר עִם הַטָּפֵל, כֻּלָּם הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי רוֹדֵף.

וּמִקְנֶה רַב וְגוֹ׳. טַעַם הוֹדָעָה זוֹ, לְהַצְדִּיק הַכָּתוּב טַעַם הַנִּמְצָא בְּפִיהֶם לִשְׁאֵלַת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג כִּי אֱמֶת הוּא. וְטַעַם שֶׁהָיָה לָהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁבָטִים לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרֵי כֹּחַ בָּזְזוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא חֵלֶק מְרֻבֶּה מִכָּל הַשְּׁבָטִים.