בְּמִדְבַּר ל׳ · ז׳

וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃

במילים פשוטות

הפסוק עובר לדין הארוסה: ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה. רש״י מבאר ש״ואם היו תהיה לאיש״ מדובר בארוסה, ובא לחלק בה שאביה ובעלה מפרים נדריה יחד. אבן עזרא מבאר ש״ונדריה עליה״ פירושו שנדרה בבית אביה ולא הניאה אביה, ובעלה יניא אותה. הפסוק עוסק בנערה מאורסה שנדריה עדיין עליה בעת האירוסין. רש״י מבהיר שזהו מקרה מיוחד שבו נדרש שיתוף של האב והבעל כאחד להפרת הנדר. אבן עזרא מבאר שמדובר בנדרים שנדרה בבית אביה ולא הופרו, ועברה לרשות הארוס. הפסוק פותח את הדיון במעמד הביניים של הארוסה, שבו יש שני בעלי סמכות - האב והארוס - שכוחם משותף. בשונה מן הנערה ברשות אביה בלבד, או מן הנשואה ברשות בעלה בלבד, הארוסה נתונה לסמכות משותפת. כך נבחן דין הנדרים לפי המצב המשפחתי המורכב של האירוסין, שבו נדרשת הסכמת שני הצדדים כדי להפר את הנדר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם היו תהיה לאיש. זוֹ אֲרוּסָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נְשׂוּאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" הֲרֵי נְשׂוּאָה אָמוּר, וְכָאן בַּאֲרוּסָה, וּבָא לַחֲלֹק בָּהּ שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ, הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, אוֹ הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּפָר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם:

ונדריה עליה. שֶׁנָּדְרָה בְּבֵית אָבִיהָ, וְלֹא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ (עי' ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם מֶהֱוָה תֶהֱוֵי לִגְבַר וְנִדְרָהָא עֲלָהּ אוֹ פֵּירוּשׁ סִפְוָתָהָא דִי אֲסָרַת עַל נַפְשָׁהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונדריה עליה. בבית אביה ולא הניא אותה אביה בעלה יניא אותה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ - עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (נדרים עא א) יֹאמַר "אִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ" בָּאִשָּׁה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעוּרֶיהָ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ, וְשָׁמַע גַּם אִישָׁהּ בָּהֶן וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ, כִּי גַּם הוּא יִשְׁתַּתֵּף עִם הָאָב בַּהֲפָרַת הַנְּדָרִים:

וְטַעַם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ, שֶׁתִּהְיֶה אֵלָיו בְּבֵית אָבִיהָ וְלֹא בָּאָה אֶל בֵּיתוֹ, וְהִיא הָאֲרוּסָה, שֶׁגַּם הִיא יִקְרָאֶנָּה הַכָּתוּב "אֵשֶׁת רֵעֵהוּ" (דברים כב כד). וְלֹא רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ לְפָרֵשׁ שֶׁיָּפֵר הַבַּעַל לְבַדּוֹ לְאִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה הַנְּדָרִים שֶׁהֵבִיאָה מִבֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּיתוֹ, כַּנִּגְלֶה מִן הַכָּתוּב, שֶׁאִם כֵּן מַה צֹרֶךְ שֶׁיַּחְזֹר וְיֹאמַר "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" (במדבר ל׳:י״א)? בַּקּוֹדְמִין הוּא מֵפֵר, בַּנְּדָרִים שֶׁבְּבֵיתוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן? וְהַקַּבָּלָה תַּכְרִיעַ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

או מבטא שפתיה אין בטוי אלא שבועה כענין שנאמר כי תשבע לבטא בשפתים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל