בְּמִדְבַּר ג׳ · י״ב

ואני הנה לקחתי. וַאֲנִי מֵהֵיכָן זָכִיתִי בָהֶן מתוך בני ישראל שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׂוֹכְרִין אוֹתָן לְשֵׁרוּת שֶׁלִּי? עַ"יְ הַבְּכוֹרוֹת זָכִיתִי בָהֶם וּלְקַחְתִּים תְּמוּרָתָם. לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל נִפְסְלוּ, וְהַלְוִיִּם שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲ"זָ נִבְחֲרוּ תַחְתֵּיהֶם (עי' זבחים קי"ב):

וַאֲנָא הָא קְרֵבִית יָת לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲלַף כָּל בּוּכְרָא פְּתַח וַלְדָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵוָאֵי

לקחתי. מעלה גדולה ללוים:

בכור. דבק אל פטר:

והיו לי הלוים. מקודשים לי:

תחת כל בכור לא היו הבכורים ראויים לנחלה שלא יהא להם עסק רק בעבודת הקב״‎ה ויהיו זריזים ומלומדים בה ומשנלקחו הלויים במקומן צוה הקב״‎ה שלא תנתן ללויים נחלה, אך המעשרות ינתנו להם ולפיכך נוטל הבכור פי שנים חלקו הראוי לו וחלק הראוי ללוי.