וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃

הפסוק מוסיף לקורבנות ראש השנה שעיר עיזים אחד לחטאת, ״לכפר עליכם״. אונקלוס מתרגם כפשוטו שהשעיר בא לחטאת לכפר עליכם. הפסוק קובע את קורבן החטאת של ראש השנה: שעיר עיזים שתכליתו כפרה על ישראל. בשונה מן העולה, הקרבה כליל, החטאת באה לכפר. הוספת ״לכפר עליכם״ מבטאת את אופיו של ראש השנה כיום דין וכפרה, שבו מבקשים ישראל כפרה על חטאיהם. שעיר החטאת משלים את מוסף היום לצד העולה והמנחות. כך כולל מוסף ראש השנה שני סוגי קורבנות: עולה לריח ניחוח, וחטאת לכפרה. שילוב זה מבטא את מהות היום - יום של התקרבות לה׳ ושל בקשת כפרה כאחד. הפסוק מדגיש את הממד הכפרתי של ראש השנה, ההולם את היותו יום פתיחת השנה וראש ימי הדין.