וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵ֥י עֶשְׂרֹנִ֖ים לָאָֽיִל׃

הפסוק מפרט את המנחות הנלוות לקורבנות ראש השנה: סולת בלולה בשמן, שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל. אונקלוס מתרגם כפשוטו את שיעורי המנחה. הפסוק קובע את מנחות הסולת המצורפות לכל קורבן: כמות הסולת נקבעת לפי סוג הבהמה - שלושה עשרונים לפר הגדול, שני עשרונים לאיל. מנחות אלו הן חלק בלתי נפרד מן העולה, ומלוות אותה על המזבח יחד עם השמן. שיעורי הסולת מדורגים לפי גודל הבהמה וחשיבותה, וכך נשמר יחס קבוע בין הקורבן למנחתו. הפסוק ממשיך את פירוט מוסף ראש השנה, ומוסיף את הרובד של המנחות לרובד הקורבנות עצמם. פירוט מדוקדק זה מבטא את חשיבות הדיוק בעבודת המקדש, שבה לכל קורבן נלווית מנחה בשיעור מוגדר, המשלימה את העבודה ומעלה ריח ניחוח לה׳.