וּבַחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְחַגֹּתֶ֥ם חַ֛ג לַיהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

הפסוק פותח את מצוות חג הסוכות: בחמישה עשר יום לחודש השביעי מקרא קודש, אסור במלאכת עבודה, ״וחגותם חג לה׳ שבעת ימים״. אונקלוס מתרגם כפשוטו את הציווי לחוג שבעה ימים. הפסוק קובע את קדושת חג הסוכות כיום מקרא קודש שבו אסורה מלאכה, ואת משך החג - שבעה ימים. בשונה מראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימים בודדים, סוכות נמשך שבעה ימים של חגיגה לה׳. הפסוק פותח את פרשת מוספי הסוכות, שהם המרובים והמורכבים ביותר מכל המועדים, שכן מספר הפרים משתנה מיום ליום. הציווי ״וחגותם חג לה׳״ מבטא את אופי החג כזמן שמחה ועלייה לרגל. הפסוק מכין את פירוט הקורבנות הרבים של שבעת ימי החג, שבהם קרבים בסך הכול שבעים פרים, במספר ההולך ופוחת מדי יום, כפי שיתבאר בהמשך.