וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃ {פ}

ה' חוזר על קורבן הערב: ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה, אישה ריח ניחוח לה'. רש״י מבאר ש״ריח ניחח״ פירושו נחת רוח לפני ה', שאמר ונעשה רצונו. חזקוני מבאר ש״וכנסכו״ מוסב על נסכי היין ונסכי המנחה של תמיד הבוקר. הפסוק חותם את פרשת עולת התמיד, וקובע שקורבן הערב זהה בכל למנחה ולנסך של קורבן הבוקר. הביאורים מבליטים את משמעות ״ריח ניחוח״, שהוא ביטוי לנחת רוח לפני ה' על קיום רצונו. החזרה על שוויון קורבן הערב לקורבן הבוקר מדגישה את הסימטריה של עבודת התמיד, הממסגרת את היום בשתי עולות זהות. כך נחתם סדר עולת התמיד, שהוא הבסיס לכל הקורבנות, לפני שהתורה עוברת למוספי השבת והמועדים המתווספים על התמיד.