אֵ֣לֶּה בְנֵי־אֶפְרַ֘יִם֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשׁוּתֶ֗לַח מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֻּׁ֣תַלְחִ֔י לְבֶ֕כֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַבַּכְרִ֑י לְתַ֕חַן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽתַּחֲנִֽי׃

הכתוב עובר למנות את בני אפרים למשפחותם: לשותלח משפחת השותלחי, לבכר משפחת הבכרי, לתחן משפחת התחני. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. חזקוני מבאר שבני שותלח נחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו ואחת על שם עירן בנו. הפסוק פותח את מניין שבט אפרים, בנו השני של יוסף. אפרים, שקיבל את ברכת הבכורה מיעקב אף שהיה הצעיר, מוזכר כאן אחרי מנשה משום שמספר משפחותיו קטן יותר. שלוש משפחותיו העיקריות הן שותלח, בכר ותחן, ומשותלח יצאה משפחה נוספת על שם ערן. המבנה החוזר של הזכרת ראש בית האב ומשפחתו נמשך, וממחיש את הסדר המדוקדק של המפקד בחלוקת השבט למשפחותיו לצורך הנחלה.