אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יִשָּׂשכָ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות יששכר לפקודיהם וקובע את מספרם: ארבעה ושישים אלף ושלוש מאות. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, אלה זרעית יששכר למניינם. הפסוק חותם את מניין שבט יששכר, שמספרו גדל באופן ניכר לעומת המפקד הראשון במדבר סיני. הגידול בשבט יששכר תואם את ברכתו ואת מעמדו כשבט של לומדי תורה, שזכה לפרות ולרבות. סיכום זה משלים את מניין הדגל המזרחי, יחד עם יהודה וזבולון. המבנה הקבוע של סיכום כל שבט במספרו הכולל ממשיך בעקביות, כהכנה לחלוקת הארץ. גודלו הגדול של יששכר יזכה אותו בנחלה נאה בארץ ישראל, בהתאם לכלל שהנחלה מתחלקת לפי מספר בני השבט.