אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יְהוּדָ֖ה לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שִׁשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות יהודה לפקודיהם וקובע את מספרם: שישה ושבעים אלף וחמש מאות. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, אלה זרעית יהודה למניינם. הפסוק חותם את מניין שבט יהודה, שהיה הגדול מכל השבטים גם במפקד זה, ואף גדל לעומת המפקד הראשון במדבר סיני. עליונותו המספרית של יהודה תואמת את מעמדו כשבט המוביל, שחנה ראשון בדגל המזרח ונסע בראש המחנות. גודלו הרב יזכה אותו בנחלה גדולה בארץ, לפי הכלל ״לרב תרבה נחלתו״. הפסוק מדגיש את ההמשכיות והצמיחה של שבט יהודה, בניגוד לשבטים אחרים שמספרם ירד, ובכך מבליט את ברכתו ואת ייעודו המנהיגותי בעם ישראל.