הַמִּדְיָנִית. אָמַר בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה אַחֶרֶת מִדְיָנִית בְּמוּפְקָרוּת זוּלָתָהּ, וְלָזֶה גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת בָּלָק (במדבר כה:ו) כְּשֶׁהִזְכִּיר ״וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו״ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, לוֹמַר אוֹתָהּ מִדְיָנִית שֶׁהָיְתָה בְּמוּפְקָרוּת. וּכְפִי זֶה לֹא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, וְאִם הָיוּ הַמִּדְיָנִיּוֹת בְּמוּפְקָרוּת הָיָה ה׳ מְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהָרְגָם. וְכֵן תִּמְצָא כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, הָא לָמַדְתָּ כִּי הַמּוּפְקָרוֹת מוֹאָבִיּוֹת הָיוּ. וְטַעַם שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּטוּחִים מֵהֶם כַּמּוֹאָבִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (במדבר כד:יד) בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״. וְזוֹ שֶׁיָּצְתָה טַעְמָהּ בְּצִדָּהּ לִהְיוֹתָהּ בַּת בָּלָק הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֵינוּ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְקִבֵּל עֲצָתוֹ וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַנְשֵׁי מִדְיָן קָטָן וְגָדוֹל לֹא הִפְקִירוּ.
וּבָזֶה מָצָאתִי נַחַת בְּמַאֲמַר חֲזַ״ל (במדבר רבה כא,ג; תנחומא, מטות ד) שֶׁאָמְרוּ כִּי צוּר שֶׁנֶּהֱרַג עִם נְסִיכֵי מִדְיָן הוּא בָּלָק, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִפְקִיר בִּתּוֹ הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ לְכֻלָּם, דִּכְתִיב ״רֹאשׁ אֻמּוֹת״, וְעַתָּה מְנָאוֹ שְׁלִישִׁי לְמַלְכֵי מִדְיָן. וְצָרִיךְ לָדַעַת מִי גִּלָּה סוֹד זֶה כִּי צוּר הוּא בָּלָק. וְלִדְבָרֵינוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לוֹמַר כֵּן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצִינוּ אֶלָּא מִדְיָנִית אַחַת כָּאן, הַבֵּן שׁוֹאֵל מַה נִּשְׁתַּנֵּית מִדְיָנִית זוֹ שֶׁיָּצְתָה מִכָּל בְּנוֹת מִדְיָן, אֶלָּא וַדַּאי כִּי הוּא זֶה בָּלָק אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֵינוּ בִּלְעָם וִיעָצוֹ וְקִיֵּם עֲצָתוֹ בְּבִתּוֹ, וְהוּא צוּר שֶׁזִּלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ לְקַיֵּם עֵצָה רָעָה שֶׁל בִּלְעָם. וְאוּלַי שֶׁלֹּא רָצוּ מוֹאָב לְהַפְקִיר בְּנוֹתֵיהֶם עַד שֶׁקָּדַם בָּלָק שֶׁהָיָה אָז מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, וַהֲגַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁלֹּא עָמַד בְּמַלְכוּתוֹ אַחַר שֶׁהוֹדִיעָם בִּלְעָם שֶׁלֹּא יָרֵיעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ לְמוֹאָב, תֵּכֶף וּמִיָּד קִיֵּם הָעֵצָה וְהָלַךְ לוֹ לְעִירוֹ וּבָזֶה הִפְקִירוּ מוֹאָב בְּנוֹתֵיהֶם, וְזוּלַת זֶה אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה צוּר מִכֻּלָּן.
אֶלָּא שֶׁבָּא לְיָדִי מִדְרָשׁ (ילקוט מטות), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הֵן הֵנָּה״ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַכִּירִין אוֹתָם וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: זוֹ הִיא שֶׁחָטָא עִמָּהּ פְּלוֹנִי, עַד כָּאן. כְּפִי מִדְרָשׁ זֶה לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם הָיוּ. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמִּדְיָן לֹא הִפְקִירוּ מִבְּנוֹת הַגְּדוֹלִים אֶלָּא מֵהֲמוֹנֵיהֶם, וְלָזֶה הוֹרִידוּ בָּלָק שֶׁהִפְקִיר בִּתּוֹ וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ הַמִּדְיָנִית פֵּרוּשׁ הַמְּכֻבֶּדֶת שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁלֹּא יָצְאָה מִמִּדְיָן בַּת מֶלֶךְ אֶלָּא הִיא. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְאַמֵּת לָנוּ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסוֹף פָּרָשַׁת בָּלָק שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם מִדְיָנִיּוֹת הַרְבֵּה, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:א) אֶלָּא ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״ וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר גַּם בְּנוֹת מִדְיָן? הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיוּ כֻּלָּן בְּעֵינֵיהֶם בְּנוֹת מוֹאָב, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתָם מִתְּחִלָּה וְיִטְּלוּ מָמוֹנָם, אוֹ לְבַסּוֹף אַחַר מַעֲשֵׂה פִּנְחָס הָיָה לָהֶם לַהֲרֹג בְּנוֹת מִדְיָן, אֶלָּא שֶׁהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת בְּנוֹת מוֹאָב.
בְּמִדְיָן הוּא. מַאֲמָר זֶה קְשֵׁה הַמַּשְׁמָעוּת, אִם כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא רֹאשׁ אֻמּוֹת שֶׁל מִדְיָן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״רֹאשׁ וְגוֹ׳ בֵּית אָב לְמִדְיָן״, כִּי שִׁעוּר תֵּבַת ״בְּמִדְיָן״ הוּא מַשְׁמָע שֶׁמּוֹדִיעֵנוּ מְקוֹמוֹ וְאֵין יָדוּעַ הַכַּוָּנָה בָּזֶה. וְנִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְפִי שֶׁאָמַר צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת עַל בָּלָק, יֹאמַר הָאוֹמֵר, וַהֲלֹא בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם. לָזֶה הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב וְאָמַר, לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁנִּשְׁאַר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, אֶלָּא כְּבָר נִגְרַשׁ מֵהֶם וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ בְּמִדְיָן הוּא, פֵּרוּשׁ בְּאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁהָיְתָה מֻפְקֶרֶת בִּתּוֹ הָיָה בְּמִדְיָן. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר כד:כה) ״וְגַם בָּלָק הָלַךְ״ וְגוֹ׳:
